השמש לא תחמם אותך אם תתחבא בצל, זה מה שאבי היה נוהג לומר.
נראה לי, בכל מקרה. זה היה משהו דומה. הוא היה אומר את זה
בהחלטיות, ובמין השראה כזאת.

אני עומד במגדל שמירה בבסיס. בשיא החום של היום, לא מצליח
למצוא פיסה של צל. אני לא רוצה שהיא תחמם אותי, אבא. מספיק חם
לי כרגע. זה היום השמיני שלי מתוך שבועיים של תורנות שמירה.
אחרי כל כך הרבה זמן לבד, וכשהשמש היא חברתך היחידה, אתה מתחיל
קצת לאבד את זה. תמיד דמיינתי אותה כטיפוס די שלילי וכועס. לא
קניתי את כל הבולשיט הזה של 'בלעדיה לא יהיו צמחים' וכו'. אתה
אולי מדליק את הגז כדי לחמם לך אוכל, אבל בלי שתשים לב זה
פתאום שורף לך את הבית, ואת האישה, ואת הילדים. לכן כשמאוחר
יותר בחיי, גיליתי שעוד כ-5 מיליארד שנה השמש תבלע את כדור
הארץ ולמעשה תשמיד אותו, לא הופתעתי. מבחינתי היא אויבת. דבר
שיש לפחד ממנו, להימנע ממנו. ומכיוון שאי אפשר להשמיד אותה,
לכל היותר אפשר להתייחס אליה בזלזול ולשלוח מדי פעם מבטים
כועסים. בעתיד היא תשרוף את האדמה שאני דורך עליה. תבעיר את
השאריות של השאריות שלי הקבורות בחול. מה זה אם לא רוצח? אויב
מרושע? אני יכול לראות אותה מחייכת אליי. היא נהנית מהסבל שלי.
במרחק של 8 דקות אור. גורמת לי להזיע , לגדל חצ'קונים,
נקבוביות עור, כאב ראש, עייפות. ואני לא יכול לעשות לה כלום.
השמש היא הנבל מהסוג הנורא ביותר. היא משחקת אותה חברה שלנו.
מחממת לנו את הפרחים. מחממת לנו את מי המקלחת בקיץ, זורקת לנו
קשת בענן מדי פעם. אבל מה זה שווה אם בסוף היא רוצחת אותנו?
תגידו לי, האם אתם הייתם מקבלים בחיוב חבר קרוב וטוב במשך שנים
ארוכות, שבסופו של דבר היה רוצח אותכם לאט לאט ובייסורים? ובלי
שום סיבה?.. אני יודע מה אני צריך לעשות. אני צריך להציל את
העולם הזה. אני דורך את הנשק. מסדר את הכוונת. אני מסונוור
בטירוף, אבל לא אכפת לי. אני יודע שאני קולע בדיוק למטרה. לוקח
את הזמן כשאני לוחץ על ההדק. סוחט אותו לאט לאט, נהנה
מזה..בום. אני מזיז את עיניי מהכוונת. אני מבחין בדם המתחיל
לנזול לאט לאט. החיוך הזחוח הופך לפרצוף עצוב ומדוכדך. היא
עושה סיבוב סביב עצמה ונעה במהירות לגלקסיה אחרת. זה ילמד אותם
לקח, לא להתעסק יותר עם בני האנוש ולא עם כדור הארץ.  לא צריך
את הקשת בענן שלך ולא את המים החמים, אני בטוח שנסתדר. לילה
יורד והירח נגלה. עליו אנו יכולים לסמוך. בכל זאת, כבר היינו
שם. הוא אירח אותנו ובכבוד ובהצלחה. לעולם אל תסמוך על אדם
לפני שהתארחת בביתו, זה המוטו שלי. והשמש מעולם לא הייתה מאחרת
אותנו, תמיד היו לה תירוצים. אני מוציא סיגריה, הירח מושיט לי
קליפר ומצית אותה. אנו קורצים אחד לשני.

עכשיו אני נזכר במה שאבי אמר לי.  'אם אתה לא רוצה להסתנוור
מהשמש, כדאי שתתפוס צל'. הבעתו מהוססת, למודת ניסיון. הולך
איתי יד ביד מהבית ספר היסודי.