כל מה שצריך
הרי זה כל מה שצריך, כשאני ישנה על ענף עץ עבה, שזקור מעץ אלון
עתיק, שנמצא ביער פרפרים מרהיב בגן העדן אשר בתוך לבי. אני
מתעוררת לערב נוגה וגשום, כשמאחוריי זיון של בוקר, וגבר שהשאיר
אלפיים ש"ח על השידה ליד האגרטל של אימא. משתרכת מאחור-מאחור
לעבר המקלחת, ושוטפת את עצמי במים קפואים. ובוכה-בוכה על היותי
מלאך, ועל היותי זונה, והדברים עדיין מסרבים להסתדר לי בלב
בצורה שלמה. נושפת אד אוויר קר אל זגוגית החלון המעושנת,
ומציירת בהבל פי לב באצבע דקה. מתנגבת מול המראה, מביטה בעצמי,
הגברים לא טעו, אני נראית רכה, תמימה ויפה, אחת כזאת שהם
מפנטזים עליה כשהם עוברים ליד ילדות קטנות. השמיים המעוננים
ממטירים גשם, ואני יושבת במערומיי בין השמיכות ולוגמת קפה חזק
עם כפית סוכר. ערפל מסמא את עיניי מלראות את עצמי, רק אחרים
רואים אותי. הרדיו מנגן את דרייב של אר.אי.אם, אני מרגישה שאני
נמסה לשלולית גדולה של דמעות. העיניים שלי יבשות, אבל דמעה
ועוד דמעה נופלת מלבי שנסחט באהבה, מיאוס ועצב. זו שעת השקיעה
הגדולה, הוא בוודאי היה אומר לי, כשאני מביטה על השמש שוקעת
בים. שימי לב איך כל העולם זורק צל ונשפך על העיר, ככה הייתי
רוצה להיות, עיר נשפכת. ואני מנשקת את שפתיו המלוחות, והוא
נענה לי ומביט בי בעיניים גדולות ותמימות. אילו יכולתי להישאר
ליד הגבר התמים והרך הזה כל חיי. מישהו מדליק מוזיקה, ואורות
מתחילים לנצנץ בעיר. החלון הגדול מראה לי את העיר בשלמותה, עד
קו הים, מגובה של יותר מעשרים קומות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.