בחולות כתבנו את שמינו, חרטנו תקוות לאור כוכבים,
את הים והרוח נשמנו, רצנו בין גלים שובבים.
עשינו שרשרת מצדפים, השקיעה נאספה בתמונות,
רקמנו חלומות שקופים, בנינו מבוץ ארמונות.

הלכנו כמו אין איש מלבדנו, היינו בשבילנו הכול,
שרנו כמו אין חוק מעלינו, חזקים ביחד- לא  ניפול.
היית לי הדרך ללכת בחושך, את פניך האיר הירח,
היית חתיך יותר מכל מלך, בלעדיך הכול טפל בלי מלח.

צחקנו משטויות ומעצמנו, את השטות הפכת לחכמה,
בכינו על כל מי שאיננו, הגנת עליי - כמו היית  חומה.
בחולות כתבנו את שמינו, והרוח מחקה עם הגלים,
את שרשרת מחשבותינו, שנאספו בלי מילים.

כמו אחרים לפנינו, רצינו לחכות שיבוא המחר,
אך כשהאירה דרכינו, צרבה השמש בעור שנגמר.
צרודים- אבד לנו הקול, והיופי נשכח לבטח-
בין תמונות ישנות, בין אמת שהבשילה ממתח,
ולא יירגעו הרוחות, עד שתבחר להישאר או ללכת,
כי מה שנכתב בחולות, לקחו הערפל והשלכת.