רגב וינו / ארנבת |
בבקשה ממך, אתה אי שם, חפש אותי.
אני נשמרת, מהססת כארנבת,
נשארת חבויה בין סלעי ביתי.
מציצה מן המחילה,
מתעטשת ונופלת על גבי.
בין סבך עשב לשיטה
הצומחים לגובה, מסתירים אותה,
עלי כותרת שנבטו שקטה לוקטת לבדי.
רומסות כפותי המרופדות את השלגים,
ואני הלבנה כמותם, מלחיי דמי החם נוטף,
בסימן ערגה מחתים.
רוטט חוטמי קלות, זקורות אוזני,
כל רחש אימתני.
אך פרוותי נשרה, שיפולי עור ורדרד ולח חשפה,
עד יאמצני רחם כעובר, ישיבני אל הקרום הבתולי.
17.11.2016-7.12.2016
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|