היית מטשטש עקבות לרוח,
צעדיך נעלמו, כמו לא בטוח,
להשאיר כאן סימני אהבתך.
היית לוקח את לבי אתך.

היית האביר כשקראתי לך,
מנקה פחדים בחיוך שלך.
בורח לפני שייגמר הזמן,
לא שייך לשם ולא לכאן.

פזמון:
ערפל משכיח את פניך,
השנים היו טובות אליך,
לא נתתי לך מזכרת נצח,
בא והולך כאורח בפתח.
האור מאיר את שנותיך,
ומטיל צל על אהבותיך.
הערפל ביקר כשלא הייתי,          
ניקה בחולות, עקבות שטעיתי.  

היית קסם שמתפוגג לפתע,
לא ברור אם היית אמתי,
הגעת כמו חבר דמיוני לרגע,
בחלומן של אחרות כשאתה איתי.

היית אושר לדקות  ארוכות,
לא ברור כמה עוד צריך לחכות,
שתישאר או תלך, כלום לא הבטחת,
אם תבוא בערפל, תיעלם כמו שבאת.