[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איתמר חיים
/
ג'רי וג'ון

הם גדלו באמריקה יותר מעשרים שנה. ג'רי וג'ון היה שמם. ג'רי,
גבר צעיר בן 23 נמוך למדי עם שער חלק סובב את הקרקפת. ג'ון,
גבר כבן 26 עם שער כהה יורד בצמות על הפנים. הם היו שכנים
טובים בילדותם. בגיל שש קבל ג'ון טייפ-ריקורדר מתנה מדודתו.
כעשר שנים אחר-כך נפרדו. ג'ון והוריו עזבו את הבית הפרטי ועברו
לדירה קטנה במרכז-העיר. כשעזב את ביתו, מצא את ג'רי והלכו
לשכור דירה ביחד. הם מצאו להם בית פרטי נעים ומרווח ללא
הפרעות. בינתים לא הקשיבו לטייפ.
כששכרו את הדירה המשותפת, שמעו בטייפ לראשונה שיר מאד נחמד בשם
"הו ג'ייני", ובו מסופר על ילדה קטנה מאד, יותר קטנה מקטנה,
שהיתה לה קופסא קטנה חשוכה עם אורות מנצנצים בצורות של חיות
בתוכה.
אולי תקנה אופנים?", אמר לו ג'ון, "תמיד רצית."
זה מספיק חסכוני?", שאל ג'רי.
בודאי", הרגיעו ג'ון, "תמיד טוב לקנות את הדברים שרוצים."
ג'רי קנה אופנים וקרא לג'ון לצאת לעזור לו לבדוק אותם. הם נסעו
מסביב למדשאות ולעיר הגדולה שעות.  
ליד הבית ג'רי כמעט נפל. ג'ון תפס אותו. מאז החליטו לעשות
תורנות. וכך היה. בימים ראשון, שלישי וחמישי נסע ג'רי, ובימים
שני, רביעי וששי נסע ג'ון.
ג'ון קנה לו זוג-אופנים משלו, שתפתר הבעיה. אלא שאז הרגישו
שניהם שמשהו לא אותו דבר. "משעמם", אמר ג'ון, "אין עוד תורנות
כמו בימים ההם."  
הם התרגלו לשמוע מוסיקה ביחד. כל בוקר יצאו לסיור באופנים ועשו
תחרויות. פעם ג'רי לא קם.
ג'רי, קום!", אמר ג'ון. וג'רי לא קם.
ג'רי, קום!", אמר שוב ג'ון. אבל הוא לא קם. אז ג'ון נגש בשקט
לטייפ ושם מוסיקת-בוקר. הם יצאו. ליד הבית התקשה ג'ון לקשור את
האופנים. ג'רי עזר לו. "תודה", חיך ג'ון.
בבוקר הבא השכים ג'רי ונגש לשים מוסיקה בטייפ להעיר את ג'ון.
הוא עבר מהר על הקסטות ומצא כמה שירים יפים מאד. "קדימה, בוא
נצא לסיור שלנו", אמר לו.
אז נוצרה הבעיה מי ישים את המוסיקה. מהר נמצא פתרון: זה יהיה
מי שהשיג בתחרות. גם נקבעה תורנות, מתי ג'רי יקשור את האופנים
לג'ון ומתי להפך.
אבל אז נתגלה שצריך להפסיק אותה, כי לא קל לקשור לאחר את
האופנים מבלי להפיל את שלך. ושוב התגעגעו לימי-התורנות.
הגיע יום-ההולדת של ג'ון. בבוקר קמו ביחד מוקדם ויצאו לטיל
באופנים. הנוף נראה יפה מתמיד, והם ירדו מהאופנים והלכו לטיל
ברגל. כעבור כשעתים הסתכל ג'רי בשעון היפה, שקנה לו אביו פעם,
ואמר: "מוכרחים ללכת הביתה. עוד-מעט יבואו כולם."  
הם עלו מהר על האופנים ונסעו. ליד הבית נגשו לקשור את האופנים.
ופתאם, מתוך הבית, שמעו שוב את המוסיקה "הו ג'ייני". וחוץ
ממנה, הם לא ידעו שום-דבר, ג'רי וג'ון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין גברים
חכמים.
פשוט לאלה
שמצליחים לחשוב
יש מספיק דם
שיכול להתחלק
בין שני
אזורים...


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/12/16 2:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתמר חיים

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה