בדרך מכאן לשם עברתי ליד הפיצוציה
פעם קראו לה "קיוסק"
קניתי פיסטוקים, ושוקולדה, וגם פאנטה,
פעם קראו לזה "קינלי"
ישבתי בחוץ על המדרגות,
ושתיתי ואכלתי כמו... חזיר,
אבל כשגמרתי לאכול הרגשתי כמו חתול בית מפוטם
נשכבתי על המדרגות, ועשיתי עיניים לאור הירח
הרגשתי כמו "חתולה (מיוחמת) על גג פח לוהט"
לא רחוק הייתה תחרות כלבים,
יותר נכון קרבות כלבים, עם הימורים
האנשים צעקו והזילו ריר ברוח הקרב והכסף
אני הצצתי בפינות, וחזרתי אל ביתי
חלון פתוח אל הירח, רוח נעימה, לשון של מנגינה,
בלעתי הרבה כדורים לסדר את הנשימה, נכנסתי למיטה,
וחלמתי על כיפה אדומה
היא הביאה לי משקה, ואמרה "תשתה, אתה תהיה ים,"
אבל אני לא רציתי להיות ים, רציתי להיות ירח.

הוא חשב שאין לי יותר מה להגיד,
אבל אני אמרתי לו - יש לי
כשאני שורך את הפרחים לבד,
ומצחצח את העיניים
שמש גדולה בוערת מבין הגגות,
ואני במזרקת צבעים
השפיות כל-כך מתוקה לפעמים

אני מחזיק את הבית שלא יתמוטט,
ושלוש מאות מכשפות חגות סביבי
עיניים ירוקות, סגולות, אדומות,
ציפורניים משויפות
בטן שיוצאת מהבפ'נוכו שלה
"תחזיקו אותי!" אני קורא באימה לשומרים,
והם שחקנים על לוח השח-מט, עושים מה שהם צריכים
מעל שמיים בשחור ולבן ומשבצות על עלעלי הפרחים
הדרכים עולות למעלה, יורדות למטה, מתפתלות,
הדרכים כמו נחשים, בכל מיני צבעים וצורות
ואני מגלה את הבטן שלי הרחק מאחור,
במקומות חשוכים וטחובים בו חגות המכשפות על מטאטאים
הצבע המתוק הזה יכול להיות כולו שלי,
על טריליוני העצים העקומים עם השורשים הבולטים
אבל כשהוא מדבר, אני לא שומע,
הוא נראה כמו "הקוסם מארץ עוץ",
איש קטן מאחורי מכונה גדולה

העצים מצמיחים עשב על העלים, על השורשים,
האדמה מתחדשת ומחליפה צבעים, כמו אדוות
מעליי חגים כל הכוכבים, והם חיים
נבט של תקווה נובע מתוך האפלה,
מלבלב ומפיץ ניחוח מנטה, ירוק כמו האביב,
כמו דשאים מוריקים ארגזים של חיים מתחדשים.

אתה שיח מלא שושנים אדומות,
או ורדים, או מה שלא יהיה
ופתאום באה מכסחת דשא מפלצתית,
עם שיניים, חיוך מרושע, נוטפת דם מהפה
והיא רועמת בקול אכזר, אין בה רחמים
היא הולכת להרוג אותך, שיח פרחים יפה
היא הולכת לכסח את הפרחים והעלים,
את הגבעולים והשורשים.