[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איילה מף
/
לסגור את העבר

לסגור את העבר                                    12.11.2016


שלום שני, מה שלומך?
אני כמו שאת יודעת נאלצת להיות הרבה בבית בגלל שפעת אלימה
במיוחד.
אני יודעת שאת אוהבת לשמוע ממני דברים חדשים, דברים שקורים לי,
אז הנה משהו. קחי  את הזמן:
אתמול-קיבלתי טלפון מבן כיתתי.  גם לפני כחודש וגם פעם אחת
נוספת-דיברנו מעל שעה-את לא מאמינה. בדרך כלל אני לא מדברת
בטלפון כל כך הרבה. אה, רק אחרי שעה שמתי לב שזה בכלל בבזק-זה
עלה לו בטח הון תועפות-כנראה שזה לא כל כך חשוב לו אם הוא
אפילו לא שם לב לפרט כזה...(אני  אפילו לא הייתי מצלצלת
בבזק...)
בקיצור, זה היה ח. מהכיתה שלי בקבוץ. הוא צלצל כדי לשאול מה
דעתי על כנס הכיתה שלנו שהיה לפני חודש בצפון. טוב, מי
שהגיע-כ20, לא את כולם זיהיתי...כל כך השתנו...זכרתי אותם בני
20-מאז שהיינו יחד ככיתה לפני ותיכף אחרי הצבא. היו גם כמה בני
משפחה נלווים עם אחדים; אני באתי עם אחותי. דוקא היה לה
מעניין...
ח שארגן גם את הכנס-בני כיתה היה  בחור עם הופעה יוצאת דופן
לרעה: פנים ארוכות-פני סוס כמעט, ארוכות, גרומות, עור בצבע
מוזר ושיניים גדולות, עיניים מימיות כשל אלבינו. שערו
שתני-בלונדי דלוח. הוא היה השכן שלי בקרון הדו-קומתי שהיה
השיכון של בני כיתתי וקצת מעל או מתחת לנו בגיל. בני המחזורים
הקרובים, גר כשתי דלתות ממני - את זוכרת את הבניין ההוא? -
מרפסת ארוכה היתה המעבר של כולנו והיתה הקשר של כל 5 או 6
החדרים למדרגות היורדות למטה שהיו באמצע הרווקיה בבית הארוך -
'קרון' בן 2 הקומות; שם גרנו-חברה אחרי צבא שחזרו לקבוץ.
שירותים אחד בקצה האחד של 'הקרון' לכולם.
גם את גרת שם איזה תקופה, כמה שנים אחרי, לא?
בפעם האחרונה שהיה כנס כזה-כלומר לפני כ4 שנים - סיפרתי לך אז-
הסכמתי לבוא; אגב לא כולם רצו להפגש, כל אחד מהסיבות שלו-לך
תדע. אולי מתביישים, אולי רוצים לשכוח חוויות לא סימפטיות
מהשנים ההן-אני ממש לא יודעת. לא הייתי מעורה ממש בכיתה-הגעתי
בגיל מאד בעייתי, את יודעת...
בעצם כשאני חושבת על זה, לא ידעתי ממש שום דבר אמיתי על נערי
כיתתי. אולי חוץ מפרטים חיצוניים כמו: שיש לחיים ו. רק אח אחד,
שהאבא של שלמה נהג, באגד. איזה כבוד זה היה! שהאמא של משה מתה
כשהיה בן 8. שהאמא של שולה עובדת במעגלה (את זוכרת-בגיהוץ של
הבגדים. גם אמא שלי עבדה שם איזו תקופה. שנאה כל
רגע...הרכילות, המרירות של הנשים המתבגרות הלא מסופקות מהחיים,
האדנות של מי שניהלה...טוב, כמו בכל מקום עבודה. אבל אמא סבלה
מזה במיוחד...)
לא הכרתי אותם באמת, את החבר'ה מהכיתה. לא היו לי חברים או
חברות ממש, לא היה לי קשר אמיתי עם איש מהם, אז...היה לי  קשה
בגלל המעברים  בגיל ההתבגרות, פעמיים תוך שנתיים. קודם מקבוץ
בו נולדתי למושב לשנתיים, ואז לקבוץ של אח של אמא. הייתי חדשה,
ובכלל לא הייתי מודעת שיש בעיה. היום בטח היו עוזרים לי עם
יעוץ והעצמה...וההורים כנראה לא הבינו כלום...היו עסוקים
בבעיות שלהם-מעבר לקבוץ גדול, בעיות של גיל - מעבר. קליטה
קשה...
אה, בגלל הפילוג. שמעת, בטח. בגילנו עוד יודעים מה זה הפילוג.
למה מושב? ההורים ניסו לחיות קצת בצורה שונה ממה שהכירו מאז
גיל 20, כשבאו לארץ, חלוצים, ישר לקבוץ. ניסו אחרי 20 שנה
לעבור לחיים פרטיים במושב ואז ראו שזה כבר מאוחר-גיל , 40 אז
עברנו לקבוץ של הדודים.
הקיצר, טוב, דיברנו על החבר'ה. (כך בטח גם בזמנך!) בשעות אחר
הצהריים היינו- כמה חברה מהכיתה באותו בניין, יושבים ומעבירים
את השעות האלה  ביחד, מדברים   בעיקר על ענייני יומ-יום.
לעתים רחוקות ישבתי שם גם אני.  בבוקר כמובן עבדנו בענפים
השונים או יש מי שלמד; היו הרבה שעות פנויות ובטלות. החדרים
שלנו היו די נזיריים. קומקום חשמלי לקפה כבר מצרך חובה לכל אחד
ואחת, אבל ישבנו לרוב אצל אותו אחד. תקופה משמימה בזכרוני.
היום הייתי אומרת: מדכאת. זה היה אחרי או לפני הסיפור עם
ההוא-סיפרתי לך, אחרי או בשנים שבהן, במשך השבוע גרתי בתל-אביב
ולמדתי, עבדתי  הכרתי והתיידדתי בלימודים עם צ'לה,  גם עליה
סיפרתי לך כבר.
מה פתאום אני משוחחת שיחות טלפוניות ארוכות כאלה בטלפון זה מה
שמטריד אותך-טוב, לא נעשיתי קשקשנית לעת זקנה...
לעניין. השיחות הללו עם ח. מאפשרות לי לברר ראשית איך העניינים
נראים ובעצם גם איך נראו אז, איך נראיתי אני אז, בעיני האחרים
- בעיני בן משק בגילי- שבניגוד לי נולד וגדל בחיק הקבוצה
הגדולה הזו-40 חבר'ה, שמהם אגב נפטרו כבר 7; הפעם - איך זה
נראה מבחוץ.
באותה תקופה גם לא הייתי במשק רוב השבוע ויכולתי להיזון במידע
-אפילו לגבי משפחתי הקרובה-רק מ'פי הנערה' כלומר מהקרובים,
המשפחה. שכמובן אינם אובייקטיביים -הם מחוייבים ואוהבים את
האיש הנדון, בן המשפחה.
בקיצור ח. סיפר לי המון דברים על הרבה אנשים. הייתי סקרנית לא
בגלל הרכילות אלא כיוון שממרחק השנים, לשמוע מזוית שהיא לא אני
או אמא שלי-שזה הזוית היחידה שהכרתי אז,  (במחסן. איפה שהיא
עבדה אז, שומעים כל מימי דברים ומידע. 'כיכר העיר' ) -דברים על
אנשים שגדלתי איתם חלק מסוים מחיי, איך החיים שלהם התגלגלו
ולאן, וגם סיפורים מהמשפחה. רכילות אולי אבל כנראה גם עובדות.
את יודעת שח. סיפר לי  גם על הדוד הנערץ שלו שהכרתי, ועל הבן
הבוגר קצת רכילות:
לפי ח, דודו הנערץ-מנהל מפואר בקיבוץ-היה בוגד-בגדול-באשתו.
זה-האמת-די הדהים אותי. פעם ראשונה ששמעתי על כך!
 ובן דודי ואשתו... שנישאו כי הרי-לפי דודתי- היא היתה זו
ש'תפסה אותו' ו'התלבשה עליו' -נערה בכיתה י''א, כששניהם עבדו
באותו מקום עבודה קיבוצי. נאה. פני בובה-כלומר גם חסרות הבעה;
דמתה אז קצת לשחקנית מפורסמת: שחרחורת, קטנת פנים.. בן דודי
היה כבר אחרי הצבא, עבד וחיכה  לקבל אישור ללמוד באוניברסיטה.
היה אז תור רציני ללמודים.
היינו נפגשים אצל דודתי בימי ששי בשנות גיל הנעורים,ובזמן
הצבא.
היא נכנסה להריון וכתוצאה-נישאו.
לפי גרסת  דודתי היא ''היתה 'כריחיים על צווארו' של הבן המוכשר
והמוצלח(!).''
הנישואים נמשכו ברע מספר שנים והניבו 2 בנים
וגירושין-ועבורו-תואר ראשון ואולי שני באוניברסיטה. כבר בלי
עזרת הקבוץ.
בניו מנשואיו אלה - 2 בנים-למעשה בהמשך די ניתקו איתו את
הקשר...יחסים כל כך רעים במשפחה ההרוסה ההיא (שוב, מהשמועות.
איתו מעולם לא יצא לי לדבר על כל זה...או על משהו רציני בכלל!

...אשתו היתה חולה אחר כך  - והוא בכלל לא היה בשטח,
ידעתי מעט. הייתי עסוקה עד צוואר בבעיות שלי ובמה שקורה לי ,
ב'מערבולת' של אותן שנים והדברים רק חלפו לידי; חדשות המקום
הייתי שומעת בביקורים שלי בימי ו' בקבוץ. שאר השבוע עבר
בתל-אביב...החיים האמיתיים שלי היו במקום אחר. ידעתי כמובן שהם
התגרשו לאחר מכן וששניהם נישאו מחדש. לו יש עוד 2 ילדים
מהאחרונה, האמריקאית; היום הם גרים באמריקה...רכילות אבל כנראה
עובדות, שמוזר לשמוע מצד שלישי. בן הדוד שלי כמעט אינו טורח
לשמור על קשרים משפחתיים. גם לא עם בניו מאשתו הראשונה.(שוב,
שמועות...)
מח. שמעתי  על כמה בני כיתה שהפכו מיליונרים, ולעומת זה גם על
אחד מסכן במיוחד;  דברים נוראים. קשה להיות אופטימי אחרי
סיפורים כאלה. סיפר על בן כיתתנו ג. הספורטאי, החזק והבריא
ומוצק לתפארת שהיה בחור  די מבוקש בקרב בנות המין היפה; מת
בצורה נוראה מסוכרת עם רגליים כרותות כתוצאה מהמחלה...אני עוד
זוכרת את הרומן שלו עם בת משק בו נולדתי, יפהפיה בלונדית עוצרת
נשימה בוגרת  מעט ממנו וממני, שזכרתי קצת מהילדות; ועכשיו
הסיפור הזה עם הרגליים... ח. סיפר שאמר-כשרצו לכרות את רגלו
השניה: אני לא רוצה לחיות כך יותר-וכנראה שעשה שביתת רעב ומת
תוך זמן קצר. היה לי עצוב; נזכרתי בימי תפארתו, גבוה, נאה,
חסון, כמה חזק ודומיננטי היה בכיתה! ואיזה ספורטאי! קשה לי
לחשוב על הסוף הזה בכלל.
פגשתי בכנס בני המחזור גם את בת כיתתי ס:  בת יחידה להוריה.
בזמנו, כשהייתי חדשה בקבוץ, היא הופיעה פתאום חזרה בקבוץ לאחר
2 שנות שליחות עם אביה ואמה,  באמצע שנת הלימודים. לימדה אותנו
שירים בצרפתית -שאיני מבינה -שלמדה בצרפת בשליחות, ואני זוכרת
את מילות אחד השירים עד היום (לפחות היום יודעת את פירוש
המלים...). מח. שמעתי  שעד היום היא נשואה לי. מהכיתה מעלינו,
ועדיין יפה:  שחומת-עור, לסתות מתוחות ועיניים ירקרקות-שילוב
קטלני. בעלה נהיה למיליונר בשנות עבודתו בכל מיני ג'ובים
ממלכתיים-כנראה איש מוכשר במיוחד. זוכרת את שניהם כזוג מהמם
ביופיו-הוא והיא. נשארו יחד כל השנים. ח. מתאר אותה כ'אחות'.
משוחחים קבוע כל כמה זמן. מבקרים איש את רעהו-בני כיתה אחת-
כמו שצריך. כששאלתי אותו על הזוג הזה ואיך החזיק מעמד אמר שגם
שם היו בעיות אבל לא 'רומנטיות'. אני הייתי אומרת-זוג מהסוג
הישן. נאמנים ורומנטיים.
ח. סיפר לי גם על ע: הכרתיו כבחור נחמד, קצת מרושל וחולמני,
שהפך לגבר שבנות רדפו אחריו-אחת מהן בת כיתה של אחי, בזמנו
יפהפיה אמיתית שדילגה גם היא כנראה במיטות רבות.  הוא נשא  3-4
נשים, אחת בכל ארץ בה שהה זמן מה במסגרת העבודה,  יוון וכרתים,
ארה''ב,  ישראל...יעני שקט אבל לא קוטל קנים. לא הספקתי לשאול
ממה נפטר-אבל גם בכנס הקודם של הכיתה-לפני 10 שנים, כבר לא היה
בחיים. מה קרה לו, לע.?
השיחות הללו עם ח. סוגרות לי מעגלים. באתי לקבוץ הזה בת קרוב
ל15.  מעגלים לגבי בני-הכיתה שהזכרונות לגביהם הם די חיצוניים,
בלי שיחות נפש והיכרות עמוקה עם מי מהם. ממש מפליא איך עברתי
כך את הנעורים. מנותקת, זו המילה. גם לגבי עצמי הוא סוגר
מעגלים.
לגבי האקס שלי, שהכיר:איך לא ראית שהוא היה פגוע. במה זה
התבטא: שאלתי. הוא לא הסביר בדיוק.
לח. יש אינטיליגציה גבוהה-אחרי הכל לוקחים לחיל אוויר אנשים
אינטיליגנטים עם דפר גבוה. הוא היה  בקריה. היכן שהכל קורה.
אני- בפריפריה. גם בבסיס חיל האוויר בתל-אביב, בבסיס a, ובעוד
בסיסי ח''א, ידע מה ומי והכיר את סדר הכחות שם; הוא שאל אותי
אם איני זוכרת את זה. לא. אני לא זכרתי;  (שני,אני לא הייתי
בתל-אביב וגם לא בבסיס a אלא בהשתלמות של שבועיים, וגם אם
הייתי, הייתי כל כך עסוקה במחשבות על ע. ובכלל לא התעניינתי
במערך הכחות, מי נגד מי, דברים טריוויאליים שהוא כנראה חזק
בהם, ושכמעט כל אחד שהיה בבסיסים אלה ידע. אני לא...)!
איזה סיפורים יש לו...
הוא סיפר שהיו לו כמה חברות לתקופות ארוכות-לפחות אחת מהן-3
שנים. שהיה בקריה, שלמד בחיפה כסטודנט חפשי, שהיתה לו חברה
מרוקאית תחמנית- שאהב מאד- ולה 5 אחים; כשהביאה אותו לביתם עשו
דיון עליו ורובם לא תמכו במועמדותו לתפקיד הבעל...סיפור...לא
נעים...פעם אחת, כשבא  לבקר אותה בבסיס הכריחה אותו לחזור
למשק, בליל חורף סוער חצות ואמרה לו: אתה לא נשאר לישון כאן כי
יפטרו אותי מהעבודה אם יהיה כאן גבר...נסע בטרמפים ב12
בלילה...סיפור הזוי...סיפר לי שהיה מטורף עליה והיה מהרהר בה
בלילות כמעט בצורה אובססיבית; טוב, זה קורה לכולם מתי שהוא,
לא?
אני רוצה לרשום מה שהוא סיפר לי כי הוא כמעט הקשר היחיד שלי
היום לעבר-וגם להמשך שלו-במידה מסוימת.
ח. יודע מה קרה לכל אחד מהכיתה. סיפר לי על רוני שבוכה לו
בטלפון שאין מי שיסיע אותה אפילו לפגישת המחזור הזו. שנשארה
לבד בקבוץ שלה...מזכיר מאד מה שקורה כאן. מעניין איך היא נראית
היום-אז היתה מרובעת, קטנה, חומת עור כצועניה אך העיניים
הירוקות שלה עם הריסים השחורים היו כל כך בולטות ומהממות על
רקע העור השחום הזה, והשיער המתולתל והשחור כמסגרת  לפנים
הללו, שזה לדעתי היה בטח כח משיכה לכמה נערים וגברים, על אף
הגוף הממש  ל א  יפה שלה.. נשארה קבוצניקית. שתינו התגייסנו
לפני רוב הכיתה. כמעט מיד לאחר סיום י''ב, בחודש יוני, לגיוס
מוקדם. אבל לא היה קשר רב בינינו, אז ואחר כך.
בשיחה האחרונה  סיפר לי על שרה ג. שמתה לפני שנים רבות. מסרטן?
על מאיר ש'הלך' לו מאד עם בנות- זוכרת רק את הרכילות מפי דודתי
שידעה תמיד מה הולך עם כולם, ש'הוא לא מתחתן שנים רבות (כשכל
בני הכיתה כבר גידלו ילדים) כי אמו שמה וטו על כל בחורה'. לפי
ח, כנראה שזה היה די נכון-עד שמצא מישהי ממשפחה 'מכובדת'
שתהלום את דרישות האם-אף שהיתה מישהי שמאד רצה. האמא עצרה
בגופה את הרומן הזה. לא הסכימה לקבלה לביתה...חדשות העבר. שהיו
לו כמה וכמה אהובות. התחתן מאוחר יחסית. שתמיד נשאר בקבוץ. הוא
היה בכנס. נראה  אותו דבר רק בוגר יותר. אחרים-היו כאלה שממש
לא זיהיתי!
כמה קרוב וכמה רחוק כל זה נראה היום!  
ח. סיפר, שאחד מהכיתה-אולי שניים-נעשו מעכרים גדולים ברמה
ארצית, אחד בתקשורת ואחד מוזיקאי בתזמורת -טוב, תמיד היה כזה.
דרכו הכרנו בימי הנעורים המון מוזיקה קלאסית-ועל כך אני מודה
לו עד היום. בעצם לא רק הוא; האזנה למוזיקה היתה בילוי זמן די
אהוב: לשבת עם החבר'ה-קבוצה 'נבחרת' - מכיתות י'א-י'ב בשעות
אחה''צ, בחדר של אחד מאתנו-לפחות 10 חבר'ה, יושבים ומאזינים
למוזיקה קלאסית  מתקליטים. בעצם היו כמה כמוהו-אל תשכחי, עוד
לא היתה טלוויזיה. אמנם דוקא למדנו מוזיקה בביה''ס וגם שמענו
יצירות קלאסיות בצורה מודרכת במסגרת ביה''ס-ואני מאמינה שהיום
זה לא חלק מהחינוך-אבל הרבה דברים קלאסיים ואחרים אני מכירה
דרך ההאזנה ההיא; לא זוכרת איך הגעתי לקבוצה הזו-לא היו המון
שהשתתפו בה. אבל זה.-נתן לי סוג של הזדהות: ה'אינטלקטואלים'
היה משהו מיוחד. נמשך בערך עד הצבא. אולי גם בחלק ממנו. לא
זוכרת.
שאלתי על א. בת כיתתי-חמודה גם היום; אמה נפטרה בהיותה צעירה
למדי: כשהכרתי אותה בכיתה ט' -שאז הגעתי לקיבוץ, כבר לא היתה
לה אמא. בעלה של א. הוא בן של האחות ה'מפלצתית' של הקבוץ,
-בחור כפוף ורזה, לא יפה, אבל בחור טוב, מת לפני כמה שנים. וגם
אמו, האחות ההיא...
אבל -לפי ח. בת כיתתי-חמודה, אז כמו היום, ומוקפת במשפחה שהיא
חמולה רצינית ואוהבת שם. האמת ששמחתי על כך. כשהגעתי למשק היתה
תמיד נחמדה אלי.
סיפר לי על פ. שהפך למיליונר-והוא היה נחשב לכמעט מפגר בכיתה,
והיה קטן מכל הבנים (ולא סימפטי), שבגיל 17, כמעט בסיום
י''ב-בפתאומיות ותוך זמן קצר של חדשים 'התפתח' מהילד נמוך
הקומה שכמעט אמרנו נואש על גדילתו-לגבר גבוה וכמעט יפה תואר.
איך הוא הפך מיליונר-האם ממכונאות-הצד החזק שלו בימי נעורינו?

   כשדיברנו על המיליונרים שבחבורה, כלומר בכיתתנו, -ונראה
שיש כמה-חשבתי שבעצם גם כשהייתי ב'כיתות המשך' (תיכון), נערה
חדשה בבית ספר גדול ובקבוץ גדול שהולכים בו לאיבוד, ושהוריה
שכבר בגיל המעבר לא מוצאים בו את מקומם, לא באמת הכרתי את
הנערים והנערות בכיתה אלא רק את המופע החיצוני שלהם, מי חבר/ה
של מי, מי צחקן ומשתף וחברותי-כלפי, ומי לא. היה לי מכנה משותף
עם מעט בנות מהכיתה שהתחברתי אליהן קצת דרך שירים -שכן שם היתה
הרבה מוזיקה ושירה. ואני אהבתי את זה; נושא זה בא  דרך  אמי
המוזיקלית מאד, ששרה כל דבר ששמעה, ושהמון שירים למדתי ממנה
עוד כפעוטה, שירים רוסים, שירי פל''מח והגנה ששרה גם עם החבר'ה
הנוטרים, הפלמחניקים, צעירי הקבוץ, על הדשא  שמול ביתנו בליווי
ההרמוניום שהיה לה, כשהייתי בת 3,4,5.... אפילו שיר פולני אחד
לימדה אותי (כולל המלים שאיני מבינה...)
והייתי מבקשת מהבנות בכיתה ללמד אותי את השירים החדשים ששמעתי
אותן חוזרות ושרות  בהפסקה, זהבה, יעל, גלית. הן היו במקהלת
הקבוץ; מהן למדתי שירי-מקהלה רבים אף שבמקהלה עצמה השתתפתי רק
זמן קצר מאד-אחרי הצבא.
ולגבי בני כיתתי- בטח שלא שאלתי את עצמי אז מי מוכשר למה-גם
בהקשר של האבות והאמהות שלהם-שהרי היום אני יודעת שרוב
הסיכויים, שמי שהגיע רחוק, כנראה שהיה לו רקע בבית. אנשים
משכילים שדוחפים ללמוד. אולי אנשי רוח, כותבים, אולי אנשים
שחזקים במכניקה ושאפילו המציאו פטנטים רשומים-היה אחד כזה
בקבוץ...לא הכרתי ממש דבר מכל הבתים האלה, מכל הנערים והנערות
האלה.             הקשר היה כל כך שטחי...
  איזה נעורים מפוספסים... אבל, האם רק הנעורים שלי, שני?

לסגור את העבר                                    12.11.2016








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני היחידה
שהפרסומת של
מגזין במה נראית
לה כמו מזיין
במה?




זאתי בלי
המשקפיים


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/12/16 2:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איילה מף

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה