[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איילה מף
/
לסגור את העבר


שלום שני, מה שלומך?
אני כמו שאת יודעת נאלצת להיות הרבה בבית בגלל שפעת אלימה
במיוחד.
אני יודעת שאת אוהבת לשמוע ממני דברים חדשים, דברים שקורים לי,
אז הנה משהו. קחי  את הזמן:
אתמול-קיבלתי טלפון מבן כיתתי.  גם לפני כחודש וגם פעם אחת
נוספת-דיברנו מעל שעה-את לא מאמינה. בדרך כלל אני לא מדברת
בטלפון כל כך הרבה. אה, רק אחרי שעה שמתי לב שזה בכלל בבזק-זה
עלה לו בטח הון תועפות-כנראה שזה לא כל כך חשוב לו אם הוא
אפילו לא שם לב לפרט כזה...(אני  אפילו לא הייתי מצלצלת
בבזק...)
בקיצור, זה היה ח. מהכיתה שלי בקבוץ. הוא צלצל כדי לשאול מה
דעתי על כנס הכיתה שלנו שהיה לפני חודש בצפון. טוב, מי
שהגיע-כ20, לא את כולם זיהיתי...כל כך השתנו...זכרתי אותם בני
20-מאז שהיינו יחד ככיתה לפני ותיכף אחרי הצבא. היו גם כמה בני
משפחה נלווים עם אחדים-אני עם אחותי. דוקא היה לה מעניין...
הוא היה  בחור עם הופעה יוצאת דופן לרעה: פנים ארוכות-פני סוס
כמעט, ארוכות, גרומות, עור בצבע מוזר ושיניים גדולות, עיניים
מימיות כשל אלבינו. שערו  שתני-בלונדי דלוח. הוא היה השכן שלי
בקרון הדו-קומתי שהיה השיכון של בני כיתתי וקצת מעל או מתחת
לנו בגיל. בני המחזורים הקרובים, גר כשתי דלתות ממני - את
זוכרת את הבניין ההוא? - מרפסת ארוכה היתה המעבר של כולנו
והיתה הקשר של כל 5 או 6 החדרים למדרגות בבית הארוך בן 2
הקומות, שהיו באמצע ה'קרון' של הרווקיה, - חברה אחרי צבא שחזרו
לקבוץ. שירותים אחד בקצה האחד של 'הקרון' לכולם. הרי גם את גרת
שם איזה תקופה, לא?
בפעם האחרונה שהיה כנס כזה-כלומר לפני כ4 שנים - סיפרתי לך אז-
הסכמתי לבוא; אגב לא כולם רצו להפגש, כל אחד מהסיבות שלו-לך
תדע. אולי מתביישים, אולי רוצים לשכוח חוויות לא סימפטיות
מהשנים ההן-אני ממש לא יודעת. לא הייתי מעורה ממש בכיתה-הגעתי
בגיל מאד בעייתי, את יודעת...
בעצם כשאני חושבת על זה, לא ידעתי ממש שום דבר אמיתי על נערי
כיתתי. אולי חוץ מפרטים חיצוניים כמו: שיש לו רק אח אחד, שהאבא
נהג, באגד-איזה כבוד זה היה! שהאמא של מ. מתה כשהיה בן 8.
שהאמא עובדת במעגלה (את זוכרת-בגיהוץ של הבגדים. גם אמא שלי
עבדה שם איזו תקופה. שנאה כל רגע...הרכילות, המרירות של
המתבגרות הלא מסופקות מהחיים, האדנות של מי שניהלה...טוב, כמו
בכל מקום עבודה. אבל אמא סבלה מזה במיוחד...) לא הכרתי אותם
באמת. לא היו לי חברים או חברות ממש, אז...היה לי  קשה. הייתי
חדשה, ובכלל לא הייתי מודעת שיש בעיה. היום בטח היו עוזרים לי
עם יעוץ והעצמה...וההורים כנראה לא הבינו כלום...היו עסוקים
בבעיות שלהם-מעבר לקבוץ גדול, בעיות של גיל - מעבר. קליטה
קשה... לא היה לי קשר אמיתי עם איש מהם, בגלל המעברים  בגיל
ההתבגרות, פעמיים תוך שנתיים. קודם מקבוץ בו נולדתי למושב
לשנתיים -ההורים ניסו לחיות קצת בצורה שונה ממה שהכירו מאז גיל
20, כשבאו לארץ, חלוצים, ישר לקבוץ. ואז ראו שזה כבר מאוחר-גיל
40-לעבור לחיים פרטיים במושב ובמקום להשאר שם עברו לקבוץ של אח
של אמא.
הקיצר, טוב, דיברנו על החבר'ה. בטח גם בזמנך, אז: בשעות אחר
הצהריים היינו כמה חברה באותו בניין מהכיתה, יושבים ומעבירים
את השעות האלה  ביחד, מדברים   בעיקר על ענייני יומ-יום.
לעתים רחוקות ישבתי שם גם אני.  בבוקר כמובן עבדנו בענפים
השונים או יש מי שלמד; היו הרבה שעות פנויות ובטלות. החדרים
שלנו היו די נזיריים. קומקום חשמלי לקפה כבר מצרך חובה לכל אחד
ואחת, אבל ישבנו לרוב אצל אותו אחד. תקופה משמימה בזכרוני.
היום הייתי אומרת: מדכאת. זה היה אחרי או לפני הסיפור עם
ההוא-סיפרתי לך, אחרי או בשנים שבהן, במשך השבוע גרתי בתל-אביב
ולמדתי, עבדתי בבית התק''ם-ברור שסידרו לי מהקבוץ-אחר כך
במסעדת פועלים-דרך מכירים של אמא, ואח''כ  באפעל של התנועה
הקבוצית- במטבח, כל זה כשלמדתי שנתיים קורס 'מעשי'-כביכול
ממקצוע לחיים, באורט  קורס של יומיים בשבוע של משרד העבודה.
סיפרתי לך כבר. בשעות אחה''צ, בבוקר עבדתי. הכרתי והתיידדתי שם
עם צ'לה,  גם עליה סיפרתי לך כבר.
מה פתאום אני משוחחת שיחות טלפוניות ארוכות כאלה בטלפון זה מה
שמטריד אותך-טוב, לא נעשיתי קשקשנית לעת זקנה...השיחות הללו
מאפשרות לי לברר ראשית איך העניינים נראים ובעצם גם איך נראו
אז, איך נראיתי אני אז, בעיני האחרים - בעיני בן משק בגילי-
שבניגוד לי נולד וגדל בחיק הקבוצה הגדולה הזו-40 חבר'ה, שמהם
אגב נפטרו כבר 7; הפעם - איך זה נראה מבחוץ.
...אה, עברנו בגלל הפילוג. שמעת, בטח. בגילנו עוד יודעים מה
זה הפילוג. אז גם לא הייתי במשק רוב השבוע כך שיכולתי להיזון
במידע -אפילו לגבי משפחתי הקרובה-רק מ'פי הנערה' כלומר
מהקרובים שכמובן אינם אובייקטיביים -הם מחוייבים ואוהבים את
האיש הנדון, בן המשפחה.
בקיצור הוא סיפר לי המון דברים על הרבה אנשים. אני לא הייתי
סקרנית בגלל הרכילות אלא כי ממרחק השנים, לשמוע מזוית שהיא לא
אני או אמא שלי-שזה הזוית היחידה שהכרתי אז.  במחסן. איפה שהיא
עבדה אז, שומעים כל מימי דברים ומידע. 'כיכר העיר' -דברים על
אנשים שגדלתי איתם חלק מסוים מחיי, איך החיים שלהם התגלגלו
ולאן, וגם למשל שמעתי סיפורים מהמשפחה. רכילות אולי אבל כנראה
גם עובדות. את יודעת שהבחור סיפר לי  אגב, גם על הדוד הנערץ
ועל הבן הבוגר שמעתי ממנו דברים, קצת רכילות: אני שמעתי על
קורותיו שלו רק דרך אמי ודודתי-היינו קצת 'קרובים' בקשרי משפחה
לבת כיתתי: היות שבן דודי היה נשוי לאחותה רבקה, לפי ח, דודי
הנערץ-מנהל מפואר -היה בוגד-בגדול-באשתו. למשל  בן דודי
ואשתו.... הרי היא היתה זו ש'תפסה אותו'-נערה בכיתה י''א,
ו'התלבשה עליו' כששניהם עבדו באותו מקום שעות רבות. היא-נערת
י''א שקצת דמתה לשחקנית מפורסמת אז-שחרחורת אבל קטנת פנים.
נאה. פני בובה-כלומר גם חסרות הבעה. הוא היה כבר אחרי צבא ועבד
כדי לקבל אישור ללמוד באוניברסיטה-ולמיטב זכרוני תוך
הלימודים-שאיני בטוחה שהקבוץ אישר-היה אז תור רציני ללמודים,-
היא נכנסה להריון וכתוצאה-נישאו. לפי הגרסה המשפחתית היא היתה
כריחיים על צווארו (כמובן מהגרסה ששמעתי בבית דודי), נישואים
שנמשכו ברע מספר שנים והניבו 2 בנים וגירושין-ועבורו-תואר
ראשון ואולי שני באוניברסיטה. כבר בלי עזרת הקבוץ.
ובניו מנשואיו אלה - 2 בנים-למעשה די ניתקו איתו את
הקשר...יחסים כל כך רעים במשפחה ההרוסה ההיא...היא היתה חולה
אחר כך  - והוא בכלל לא היה בשטח-או בערך כך. ידעתי מעט. הייתי
עסוקה עד צוואר בבעיות שלי ובמה שקרה לי , ב'מערבולת' של אותן
שנים והדברים רק חלפו לידי-הייתי שומעת חדשות בביקורים שלי
בימי ו' בקבוץ. שאר השבוע עבר בתל-אביב, בגן העמק...החיים
האמיתיים שלי היו במקום אחר. כמובן ידעתי שהם התגרשו לאחר מכן
וששניהם נישאו מחדש. הוא עם עוד 2 ילדים מהאחרונה, האמריקאית
היום הוא נשוי איתה-באמריקה...רכילות אבל כנראה עובדות. שמוזר
לשמוע מצד שלישי. בן הדוד שלי כלל אינו טורח לשמור על קשרים
משפחתיים. גם לא עם בניו מאשתו הראשונה.
מה? כן, רוב המידע הוא לא מפיו אלא בזמנו מאמא, מהדודה, הוא
כמעט לא הגיע לקבוץ ובטח לא שמר כמעט על קשר...
שמעתי מח. על כמה שהפכו מיליונרים, מכיתתי, ולעומת זה גם על
אחד מסכן במיוחד דברים נוראים. קשה להיות אופטימי אחרי סיפורים
כאלה. על בן כיתתי ג. הספורטאי, החזק והבריא ומוצק לתפארת
ואפילו די מבוקש בקרב בנות המין היפה, שמת בצורה נוראה מסוכרת
עם רגליים כרותות כתוצאה מהמחלה...אני עוד זוכרת את השמועות על
הרומן שלו-ששמעתי עליו רק מרכילות-עם בת משק יפהפיה, גדולה מעט
ממנו וממני, שאני הכרתי קצת מקודם, היתה יפהפיה בלונדית עוצרת
נשימה. ואחר כך הסיפור הזה עם הרגליים ועל כך שאמר-כשרצו לכרות
את רגלו השניה: אני לא רוצה לחיות כך יותר-וכנראה שתוך שביתת
מזון מת תוך זמן קצר. איזה עצוב-כמה הוא היה חזק ודומיננטי
בכיתה! איזה ספורטאי! קשה לי לחשוב על הסוף הזה בכלל.
ראיתי בכנס גם את בת כיתתי ס. בת יחידה. בזמנו, לאחר שליחות עם
אביה, ועם האם, חזרו לקבוץ. לימדה אותנו שירים מהשליחות
בצרפתית שאיני מבינה, אני זוכרת את מילות השיר עד היום. ואגב,
עד היום היא נשואה לי. מכיתה מעלינו, ועדיין יפה-שחומת-עור,
לסתות מתוחות ועיניים ירקרקות-שילוב קטלני. בעלה נהיה למיליונר
עקב כל מיני ג'ובים ממלכתיים-כנראה איש מוכשר במיוחד. זוכרת את
שניהם כזוג מהמם ביופיו-הוא והיא. מסתבר שנשארו יחד כל השנים.
היא כנראה היתה מעין 'אחות' לח. איש שיחי הטלפוני. משוחחים
קבוע כל כמה זמן. מבקרים איש את רעהו-בני כיתה אחת כמו שצריך.
כששאלתי על הזוג הזה ואיך החזיק מעמד אמר שגם שם היו בעיות אבל
לא כאלה. אני הייתי אומרת-זוג מהסוג הישן. נאמנים ורומנטיים.
סיפר לי גם על ע. שהיה גבר מבוקש שבנות רדפו אחריו-אחת מהן בת
כיתה של אחר, בזמנו יפהפיה אמיתית שדילגה כנראה במיטות רבות.
שהאיש היה גבר מבוקש-כלשון ח. שהיו לו לפחות 3-4 נשים, אחת בכל
ארץ בה שהה זמן מה, בעת נדודיו במסגרת העבודה או אחרת-מארץ
לארץ, גם יוון וכרתים, ארה''ב,  ישראל...גבר שקט אבל כנראה לא
קוטל קנים. לא הספקתי לשאול ממה הוא מת-אבל גם בכנס הקודם כבר
לא היה בחיים. מה קרה לו, לע.?
השיחות הללו סוגרות לי מעגלים. באתי לקבוץ הזה בת קרוב ל15
לאחר מעבר נוסף - מהקבוץ של ילדותי למושב בגיל שתים עשרה
וחצי,-  והייתי עסוקה בבעיות רציניות של מי אני, נשיות,
היקלטות-היתה כזו, חיצונית אבל לא אמיתית, כך שלמעשה לא הייתי
מחוברת ממש למקום בו גרתי לפחות רשמית עד לנישואי. ח. סוגר לי
מעגלים לגבי בני-הכיתה שהזכרונות לגביהם הם די חיצוניים, בלי
שיחות נפש והיכרות עמוקה עם מי מהם. ממש מפליא איך עברתי כך את
הנעורים. מנותקת, זו המילה. גם לגבי עצמי הוא סוגר מעגלים.
נסיתי לשאול אותו על החבר שלי-להפתעתי שאל: איך לא ראיתי שהוא
היה פגוע. במה זה התבטא: שאלתי. הוא לא הסביר בדיוק. סיפרתי לו
על היחסים היפים והשתלשלות הרומן, על החשיבות והמיוחדות של קשר
זה לבטחוני העצמי הגרוע, על השיחה עם הפסיכולוגית שגזרה עלי
לנתק את היחסים לאחר שהוא התגלה כחולה כרוני ונקבע מה שנקבע
לגבי מחלתו. ח. סיפר לי שהחבר 'תיחקר' עלי-אני זוכרת באמת שאמר
לי שיש לו מקורות בקבוץ. גם ח. היה בחיל אויר, והיתה ביניהם
היכרות. לא  ידעתי-כנראה לאחר שהשתחררתי. ח, היה בצבא באיזור
המרכז. אינטיליגציה גבוהה-אחרי הכל לוקחים לחיל אוויר אנשים
אינטיליגנטים עם דפר גבוה. הוא היה כנראה בקריה. היכן שהכל
קורה. אני בפריפריה.
היום מדברים בפתיחות על הכל. מקווה שהוא לא יפיץ זאת. כמובן גם
את שני-זו שיחה פתוחה אז בבקשה, לא להעביר הלאה אף שכמעט איש
לא זוכר היום את העבר הרחוק ההוא. ביקשתי אותו לסכור את פיו,
בכל זאת. הבטיח. סיפרתי לו על הרומן ואיך נגדע, גם על הדיכאון
שאחריו. הוא סיפר לי על עלילותיו -גם כשלונות-עם
בנות-מסתבר-ואני קצת מקנאה-שהיו לו כמה חברות בתקופות
ארוכות-לפחות אחת מהן-3 שנים. לי לא היה קשר כל כך ארוך ואמיתי
מלבד עם החבר הזה. מעולם. כלומר רומן אמיתי שנותן את הבסיס
להיכרות עם בן המין השני לכל צדדיו. לא היה. רק 'פרגמנטים'
קצרי מועד. הוא סיפר לי שהיה בקריה, שלמד בחיפה כסטודנט חפשי,
שהיתה לו חברה מרוקאית תחמנית- שאהב מאד- שהיו לה 5 אחים
שכשהביאה אותו לביתם עשו דיון עליו ורובם לא תמכו במועמדותו
לתפקיד הבעל...סיפור...לא נעים...בחיים לא היה קורה במשפחה
שלי!מקסימום היו מנסים לשכנע אותי-אבל לא מחליטים בשבילי. טוב,
גדלנו בחברה 'נאורה' לא?
כשבא פעם אחת לבקר אותה בבסיס הכריחה אותו לחזור למשק, בליל
חורף סוער ב12 בלילה, אמרה לו: אתה לא נשאר לישון כאן כי יפטרו
אותי מהעבודה אם יהיה כאן גבר...נסע בטרמפים ב12 בלילה...סיפור
הזוי...סיפר לי שהיה מטורף עליה והיה מהרהר בה בלילות כמעט
בצורה אובססיבית--טוב, זה קורה לכולם מתי שהוא, לא?
אני רוצה לרשום מה שהוא סיפר לי כי זה כמעט הקשר היחיד שלי
היום לעבר-וגם להמשך שלו-במידה מסוימת. הוא יודע מה קרה לבני
הכיתה-אני לא, מלבד קשר רופף לשתי הבנות שהיו אתי בקבוץ  צעיר
כנהוג אז.
הוא יודע מה קרה לכנראה כל אחד מהכיתה. למשל סיפר לי על רוני
שבוכה לו בטלפון שאין מי שיסיע אותה אפילו לפגישת המחזור הזו.
שנשארה לבד בקבוץ שלה...מזכיר מאד מה שקורה כאן. מעניין איך
היא נראית היום-אז היתה מרובעת, חומת עור כצועניה אך העיניים
הירוקות שלה עם הריסים השחורים היו כל כך בולטות על רקע העור
השחום הזה, והשיער השחור כמסגרת, מתולתל, לפנים הללו, שזה
לדעתי היה בטח כח משיכה לכמה נערים וגברים, על אף הגוף הממש ל
א יפה שלה. קטנה. נשארה קבוצניקית. שתינו התגייסנו לפני רוב
הכיתה. כמעט לאחר סיום י''ב, בחודש יוני, לגיוס מוקדם. אבל לא
היה קשר רב בינינו, אז ואחר כך.
הוא גם סיפר לי-בפעם שעברה על שרה ג. שמתה לפני שנים רבות.
מסרטן? על מאיר ש'הלך' לו מאד עם בנות-אני זוכרת רק את
הרכילות-כנראה מצד הדודה שלי הרכלנית, שהוא לא מתחתן כי אמו
שמה וטו על כל בחורה. כך סיפרו שנים רבות ולפי ח, כנראה שזה
היה די נכון-עד שמצא מישהי ממשפחה 'מכובדת' שתהלום את
דרישותיה-אף שהיתה אחת שמאד רצה והאמא עצרה בגופה את הרומן
הזה. לא הסכימה לקבלה לביתה וכו...חדשות העבר. שהיו לו כמה
וכמה אהובות. התחתן מאוחר יחסית. שתמיד נשאר בקבוץ. הוא היה
בכנס. נשאר אותו דבר רק מבוגר. אחרים-היו כאלה שממש לא הכרתי
בשום אופן! כמה קרוב וכמה רחוק כל זה נראה היום!
אחד מהכיתה-אולי שניים-נעשו מעכרים גדולים ברמה ארצית, אחד
בתקשורת-את יודעת כמובן.ההוא. ואחד מוזיקאי בתזמורת -טוב, דרכו
הכרנו המון מוזיקה קלאסית-ועל כך אני מודה לו עד היום. בעצם לא
רק הוא-בילוי זמן די אהוב היה לשבת עם החבר'ה-קבוצה
'נבחרת'-נתן לי סוג של הזדהות-ה'אינטלקטואלים' בשעות אחה''צ
בחדר של אחד מאתנו-לפחות 10 חבר'ה, ולהאזין למוזיקה
מתקליטים.בעצם היו כמה כמוהו-אל תשכחי, עוד לא היתה טלוויזיה.
אמנם דוקא למדנו מוזיקה בביה''ס וגם שמענו יצירות בהדרכה-ואני
מאמינה שהיום זה לא חלק מהחינוך-אבל הרבה דברים קלאסיים ואחרים
אני מכירה דרך ההאזנה ההיא, חבר'ה מכיתה י'א-י'ב בשעות
אחה''צ.לא זוכרת איך הגעתי לקבוצה הזו-לא היו המון שהשתתפו בה.
אבל זה היה משהו מיוחד. נמשך בערך עד הצבא.אולי גם בחלק ממנו.
לא זוכרת.
וא. בת כיתתי-חמודה גם היום, שאמה נפטרה בהיתה צעירה למדי,
בעלה בן האחות המפלצתית והבטיחה לי שבעת שאהיה בגיל המעבר בטח
יחזור לי הדכאון או מה שזה לא יהיה. בדיוק ההבטחה שהייתי צריכה
כדי להתאושש אז...בעלה של בת כיתתי-בחור כפוף ורזה, לא יפה, מת
לפני כמה שנים. וגם אמו, האחות של הקבוץ.
אבל -לפי ח. בת כיתתי-חמודה, אז כמו היום,-מוקפת במשפחה שהיא
חמולה רצינית ואוהבת שם. דווקא יפה. אהבתי.
סיפר לי על פ. שהפך למיליונר-והוא היה נחשב לכמעט מפגר
בכיתה-ולא סימפטי-התפתח בגיל 17 לאחר שכמעט סיים
י''ב-בפתאומיות ותוך זמן קצר של חדשים קפץ מהילד נמוך הקומה
שכמעט אמרנו נואש על גדילתו-לגבר גבוה וכמעט יפה תואר. איך הוא
הפך מיליונר-האם ממכונאות-הצד החזק שלו בימי נעורינו?
הוא הזכיר שהיה בבסיס חיל האוויר בתל-אביב, בבסיס 8, ועוד,
וכנראה שגם ידע מה ומי והכיר את סדר הכחות שם, ושאל אותי אם
איני זוכרת את זה. לא. אני לא זכרתי; לא הייתי בתל-אביב וגם לא
בבסיס 8 אלא בהשתלמות של שבועיים, וגם אם הייתי, הייתי כל כך
עסוקה במחשבות על החתיך התורן (שהיה רק בראש שלי, שלא
תחשבי...)ובכלל לא התעניינתי במערך הכחות, מי נגד מי, דברים
טריוויאליים שהוא כנראה חזק בהם, ושכמעט כל אחד שהיה בבסיסים
אלה ידע. אני לא. כשדיברנו על המיליונרים שבחבורה-וכנראה יש
כחמישה-חשבתי שבעצם גם כשהייתי בכיתות המשך, נערה חדשה בבית
ספר גדול ובקבוץ גדול שהולכים בו לאיבוד, ושהוריה שכבר בגיל
המעבר לא מוצאים בו את מקומם, -לא באמת הכרתי את הנערים
והנערות בכיתה אלא רק את המופע החיצוני שלהם, מי חבר של מי, מי
צחקן ומשתף וחברותי-כלפי, הבנות שדרך שירים התחברתי אליהן
קצת-שכן שם היתה הרבה במוזיקה ושירה. ואני אהבתי את זה-זה היה
משהו שחיבר, אהבה בעקבות אמי ששרה כל דבר, ושלמדתי המון שירים
ממנה עוד כפעוטה, אפילו שיר פולני, שירים רוסים, שירי פלמח
והגנה ששרה גם עם החבר'ה הנוטרים, הפלמחניקים, צעירי הקבוץ, על
הדשא  שמול ביתנו בליווי ההרמוניום שהיה לה.
והייתי מבקשת מהבנות ללמד אותי את השירים החדשים ששמעתי אותן
שרות  בהפסקה, זהבה, יעל, גלית. הן היו במקהלת הקבוץ מהן למדתי
שירי-מקהלה רבים אף שבמקהלה עצמה השתתפתי רק זמן קצר מאד-אחרי
הצבא.
ולגבי בני כיתתי- בטח שלא שאלתי את עצמי אז מי מוכשר למה-גם
בהקשר של האבות והאמהות-שהרי מי שהגיע רחוק, כנראה שהיה לו רקע
בבית. אנשים משכילים שדוחפים ללמוד. אולי אנשי רוח, כותבים,
אולי אנשים שחזקים במכניקה ושאפילו המציאו פטנטים רשומים-היה
אחד כזה בקבוץ...לא הכרתי ממש דבר מכל הבתים האלה, מכל הנערים
והנערות האלה.                            
  איזה נעורים מפוספסים... אבל, האם רק הנעורים שלי, שני?

לסגור את העבר                                    12.11.2016








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פולקסווגן.
סלוגן ופוק.
פול וג'ון קס.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/12/16 2:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איילה מף

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה