[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איילה מף
/
לסגור את העבר

לסגור את העבר                                    12.11.2016


שלום שני, מה שלומך?
אני כמו שאת יודעת נאלצת להיות הרבה בבית בגלל שפעת אלימה
במיוחד.
אני יודעת שאת אוהבת לשמוע ממני דברים חדשים, דברים שקורים לי,
אז הנה משהו. קחי  את הזמן:
אתמול-קיבלתי טלפון מבן כיתתי.  גם לפני כחודש וגם פעם אחת
נוספת-דיברנו מעל שעה-את לא מאמינה. בדרך כלל אני לא מדברת
בטלפון כל כך הרבה. אה, רק אחרי שעה שמתי לב שזה בכלל בבזק-זה
עלה לו בטח הון תועפות-כנראה שזה לא כל כך חשוב לו אם הוא
אפילו לא שם לב לפרט כזה...(אני  אפילו לא הייתי מצלצלת
בבזק...)
בקיצור, זה היה ח. מהכיתה שלי בקבוץ. הוא צלצל כדי לשאול מה
דעתי על כנס הכיתה שלנו שהיה לפני חודש בצפון. טוב, מי
שהגיע-כ20, לא את כולם זיהיתי...כל כך השתנו...זכרתי אותם בני
20-מאז שהיינו יחד ככיתה לפני ותיכף אחרי הצבא. היו גם כמה בני
משפחה נלווים עם אחדים; אני באתי עם אחותי. דוקא היה לה
מעניין...
ח שארגן גם את הכנס-בני כיתה היה  בחור עם הופעה יוצאת דופן
לרעה: פנים ארוכות-פני סוס כמעט, ארוכות, גרומות, עור בצבע
מוזר ושיניים גדולות, עיניים מימיות כשל אלבינו. שערו
שתני-בלונדי דלוח. הוא היה השכן שלי בקרון הדו-קומתי שהיה
השיכון של בני כיתתי וקצת מעל או מתחת לנו בגיל. בני המחזורים
הקרובים, גר כשתי דלתות ממני - את זוכרת את הבניין ההוא? -
מרפסת ארוכה היתה המעבר של כולנו והיתה הקשר של כל 5 או 6
החדרים למדרגות היורדות למטה שהיו באמצע הרווקיה בבית הארוך -
'קרון' בן 2 הקומות; שם גרנו-חברה אחרי צבא שחזרו לקבוץ.
שירותים אחד בקצה האחד של 'הקרון' לכולם.
גם את גרת שם איזה תקופה, כמה שנים אחרי, לא?
בפעם האחרונה שהיה כנס כזה-כלומר לפני כ4 שנים - סיפרתי לך אז-
הסכמתי לבוא; אגב לא כולם רצו להפגש, כל אחד מהסיבות שלו-לך
תדע. אולי מתביישים, אולי רוצים לשכוח חוויות לא סימפטיות
מהשנים ההן-אני ממש לא יודעת. לא הייתי מעורה ממש בכיתה-הגעתי
בגיל מאד בעייתי, את יודעת...
בעצם כשאני חושבת על זה, לא ידעתי ממש שום דבר אמיתי על נערי
כיתתי. אולי חוץ מפרטים חיצוניים כמו: שיש לחיים ו. רק אח אחד,
שהאבא של שלמה נהג, באגד. איזה כבוד זה היה! שהאמא של משה מתה
כשהיה בן 8. שהאמא של שולה עובדת במעגלה (את זוכרת-בגיהוץ של
הבגדים. גם אמא שלי עבדה שם איזו תקופה. שנאה כל
רגע...הרכילות, המרירות של הנשים המתבגרות הלא מסופקות מהחיים,
האדנות של מי שניהלה...טוב, כמו בכל מקום עבודה. אבל אמא סבלה
מזה במיוחד...)
לא הכרתי אותם באמת, את החבר'ה מהכיתה. לא היו לי חברים או
חברות ממש, לא היה לי קשר אמיתי עם איש מהם, אז...היה לי  קשה
בגלל המעברים  בגיל ההתבגרות, פעמיים תוך שנתיים. קודם מקבוץ
בו נולדתי למושב לשנתיים, ואז לקבוץ של אח של אמא. הייתי חדשה,
ובכלל לא הייתי מודעת שיש בעיה. היום בטח היו עוזרים לי עם
יעוץ והעצמה...וההורים כנראה לא הבינו כלום...היו עסוקים
בבעיות שלהם-מעבר לקבוץ גדול, בעיות של גיל - מעבר. קליטה
קשה...
אה, בגלל הפילוג. שמעת, בטח. בגילנו עוד יודעים מה זה הפילוג.
למה מושב? ההורים ניסו לחיות קצת בצורה שונה ממה שהכירו מאז
גיל 20, כשבאו לארץ, חלוצים, ישר לקבוץ. ניסו אחרי 20 שנה
לעבור לחיים פרטיים במושב ואז ראו שזה כבר מאוחר-גיל , 40 אז
עברנו לקבוץ של הדודים.
הקיצר, טוב, דיברנו על החבר'ה. (כך בטח גם בזמנך!) בשעות אחר
הצהריים היינו- כמה חברה מהכיתה באותו בניין, יושבים ומעבירים
את השעות האלה  ביחד, מדברים   בעיקר על ענייני יומ-יום.
לעתים רחוקות ישבתי שם גם אני.  בבוקר כמובן עבדנו בענפים
השונים או יש מי שלמד; היו הרבה שעות פנויות ובטלות. החדרים
שלנו היו די נזיריים. קומקום חשמלי לקפה כבר מצרך חובה לכל אחד
ואחת, אבל ישבנו לרוב אצל אותו אחד. תקופה משמימה בזכרוני.
היום הייתי אומרת: מדכאת. זה היה אחרי או לפני הסיפור עם
ההוא-סיפרתי לך, אחרי או בשנים שבהן, במשך השבוע גרתי בתל-אביב
ולמדתי, עבדתי בבקרים בבית התק''ם-ברור שסידרו לי מהקבוץ-אחר
כך  במסעדה של ההסתדרות ואח''כ  במטבח באפעל, של התנועה
הקבוצית-ולמדתי בשעות אחה''צ באורט, שנתיים, יומיים בשבוע,
קורס 'מעשי' של משרד העבודה, כביכול מקצוע לחיי. סיפרתי לך
כבר. הכרתי והתיידדתי בלימודים עם צ'לה,  גם עליה סיפרתי לך
כבר.
מה פתאום אני משוחחת שיחות טלפוניות ארוכות כאלה בטלפון זה מה
שמטריד אותך-טוב, לא נעשיתי קשקשנית לעת זקנה...
לעניין. השיחות הללו עם ח. מאפשרות לי לברר ראשית איך העניינים
נראים ובעצם גם איך נראו אז, איך נראיתי אני אז, בעיני האחרים
- בעיני בן משק בגילי- שבניגוד לי נולד וגדל בחיק הקבוצה
הגדולה הזו-40 חבר'ה, שמהם אגב נפטרו כבר 7; הפעם - איך זה
נראה מבחוץ.
באותה תקופה גם לא הייתי במשק רוב השבוע ויכולתי להיזון במידע
-אפילו לגבי משפחתי הקרובה-רק מ'פי הנערה' כלומר מהקרובים,
המשפחה. שכמובן אינם אובייקטיביים -הם מחוייבים ואוהבים את
האיש הנדון, בן המשפחה.
בקיצור ח. סיפר לי המון דברים על הרבה אנשים. הייתי סקרנית לא
בגלל הרכילות אלא כיוון שממרחק השנים, לשמוע מזוית שהיא לא אני
או אמא שלי-שזה הזוית היחידה שהכרתי אז,  (במחסן. איפה שהיא
עבדה אז, שומעים כל מימי דברים ומידע. 'כיכר העיר' ) -דברים על
אנשים שגדלתי איתם חלק מסוים מחיי, איך החיים שלהם התגלגלו
ולאן, וגם סיפורים מהמשפחה. רכילות אולי אבל כנראה גם עובדות.
את יודעת שח. סיפר לי  גם על הדוד הנערץ ועל הבן הבוגר קצת
רכילות: אני התעדכנתי בזמנו רק דרך אמי ודודתי. היינו קצת
'קרובים' בקשרי משפחה לבת כיתתי, יפה, היות שבן דודי היה נשוי
לאחותה היותר צעירה רבקה;
לפי ח, דודי הנערץ-מנהל מפואר -היה
בוגד-בגדול-באשתו.זה-האמת-די הדהים אותי. פעם ראשונה ששמעתי על
כך!
 ובן דודי ואשתו... שנישאו כי הרי-לפי דודתי- היא היתה זו
ש'תפסה אותו' ו'התלבשה עליו' -נערה בכיתה י''א, כששניהם עבדו
באותו מקום עבודה קיבוצי. נאה. פני בובה-כלומר גם חסרות הבעה;
דמתה אז קצת לשחקנית מפורסמת: שחרחורת, קטנת פנים.. בן דודי
היה כבר אחרי הצבא, עבד וחיכה  לקבל אישור ללמוד באוניברסיטה.
היה אז תור רציני ללמודים.
למיטב זכרוני תוך לימודיו-שאיני בטוחה שהקבוץ אישר, היא נכנסה
להריון וכתוצאה-נישאו.
לפי הגרסה ששמעתי בבית דודתי היא היתה 'כריחיים על צווארו' של
הבן המוכשר והמוצלח(!).
הנישואים נמשכו ברע מספר שנים והניבו 2 בנים
וגירושין-ועבורו-תואר ראשון ואולי שני באוניברסיטה. כבר בלי
עזרת הקבוץ.
בניו מנשואיו אלה - 2 בנים-למעשה בהמשך די ניתקו איתו את
הקשר...יחסים כל כך רעים במשפחה ההרוסה ההיא (שוב, מהשמועות.
איתו מעולם לא יצא לי לדבר על כל זה...או על משהו בכלל! היינו
נפגשים אצל דודתי בימי ששי בשנות גיל הנעורים,ובזמן הצבא.)
...אשתו של בן דודי היתה חולה אחר כך  - והוא בכלל לא היה
בשטח-כך שמעתי ממקורבים, שנים אחר כך.
ידעתי מעט. הייתי עסוקה עד צוואר בבעיות שלי ובמה שקורה לי ,
ב'מערבולת' של אותן שנים והדברים רק חלפו לידי; חדשות המקום
הייתי שומעת בביקורים שלי בימי ו' בקבוץ. שאר השבוע עבר
בתל-אביב, בגן העמק...החיים האמיתיים שלי היו במקום אחר. ידעתי
כמובן שהם התגרשו לאחר מכן וששניהם נישאו מחדש. לו יש עוד 2
ילדים מהאחרונה, האמריקאית; היום הם גרים באמריקה...רכילות אבל
כנראה עובדות. שמוזר לשמוע מצד שלישי. בן הדוד שלי כמעט אינו
טורח לשמור על קשרים משפחתיים. גם לא עם בניו מאשתו
הראשונה.(שוב, שמועות...)
שמעתי מח. על כמה בני כיתה שהפכו מיליונרים, ולעומת זה גם על
אחד מסכן במיוחד;  דברים נוראים. קשה להיות אופטימי אחרי
סיפורים כאלה. סיפר על בן כיתתי ג. הספורטאי, החזק והבריא
ומוצק לתפארת שהיה בחור  די מבוקש בקרב בנות המין היפה; מת
בצורה נוראה מסוכרת עם רגליים כרותות כתוצאה מהמחלה...אני עוד
זוכרת את השמועות בכיתה על הרומן שלו עם בת משק בו נולדתי,
בוגרת  מעט ממנו וממני, שאני הכרתי קצת מהילדות, היתה יפהפיה
בלונדית עוצרת נשימה. ועכשיו הסיפור הזה עם הרגליים ועל כך
שאמר-כשרצו לכרות את רגלו השניה: אני לא רוצה לחיות כך
יותר-וכנראה שעשה שביתת רעב ומת תוך זמן קצר. היה לי עצוב;
נזכרתי בימי תפארתו, גבוה, נאה, חסון, כמה חזק ודומיננטי היה
בכיתה! ואיזה ספורטאי! קשה לי לחשוב על הסוף הזה בכלל.
פגשתי בכנס בני המחזור גם את בת כיתתי ס:  בת יחידה להוריה.
בזמנו, כשהייתי חדשה בקבוץ, היא הופיעה חזרה לאחר 2 שנות
שליחות עם אביה ואמה, בקבוץ, באמצע שנת הלימודים. לימדה אותנו
שירים בצרפתית -שאיני מבינה -שלמדה בצרפת בשליחות, ואני זוכרת
את מילות אחד השירים עד היום (לפחות היום יודעת את פירוש
המלים...). שמעתי מח, שעד היום היא נשואה לי. מהכיתה מעלינו,
ועדיין יפה:  שחומת-עור, לסתות מתוחות ועיניים ירקרקות-שילוב
קטלני. בעלה נהיה למיליונר בשנות עבודתו בכל מיני ג'ובים
ממלכתיים-כנראה איש מוכשר במיוחד. זוכרת את שניהם כזוג מהמם
ביופיו-הוא והיא. נשארו יחד כל השנים. היא כנראה מעין 'אחות'
לח. איש שיחי הטלפוני. משוחחים קבוע כל כמה זמן. מבקרים איש את
רעהו-בני כיתה אחת- כמו שצריך. כששאלתי את ח.על הזוג הזה ואיך
החזיק מעמד אמר שגם שם היו בעיות אבל לא 'רומנטיות'. אני הייתי
אומרת-זוג מהסוג הישן. נאמנים ורומנטיים.
ח. סיפר לי גם על ע: הכרתיו כבחור נחמד, קצת מרושל וחולמני,
שהיה, לפי ח', לגבר שבנות רדפו אחריו-אחת מהן בת כיתה של אחי,
בזמנו יפהפיה אמיתית שדילגה כנראה במיטות רבות. האיש היה גבר
מבוקש-כלשון ח. והיו לו לפחות 3-4 נשים, (חלקן נשואות לו), אחת
בכל ארץ בה שהה זמן מה, בעת נדודיו מארץ לארץ במסגרת העבודה,
יוון וכרתים, ארה''ב,  ישראל...גבר שקט אבל כנראה לא קוטל
קנים. לא הספקתי לשאול ממה הוא מת-אבל גם בכנס הקודם של
הכיתה-לפני 10 שנים, כבר לא היה בחיים. מה קרה לו, לע.?
השיחות הללו עם ח.סוגרות לי מעגלים. באתי לקבוץ הזה בת קרוב
ל15 לאחר מעבר נוסף - מהקבוץ של ילדותי למושב בגיל שתים עשרה
וחצי,-  והייתי עסוקה בבעיות רציניות של מי אני, נשיות,
היקלטות-היתה כזו, חיצונית אבל לא אמיתית, ולמעשה לא הייתי
מחוברת ממש למקום בו גרתי לפחות רשמית עד לנישואי. ח. סוגר לי
מעגלים לגבי בני-הכיתה שהזכרונות לגביהם הם די חיצוניים, בלי
שיחות נפש והיכרות עמוקה עם מי מהם. ממש מפליא איך עברתי כך את
הנעורים. מנותקת, זו המילה. גם לגבי עצמי הוא סוגר מעגלים.
נסיתי לשאול אותו על החבר שלי ההוא מחיל האויר, ולהפתעתי שאל:
איך לא ראית שהוא היה פגוע. במה זה התבטא: שאלתי. הוא לא הסביר
בדיוק. סיפרתי לו על היחסים היפים והשתלשלות הרומן, על החשיבות
והמיוחדות של קשר  זה לבטחוני העצמי הגרוע, על השיחה עם
הפסיכולוגית שגזרה עלי לנתק את היחסים לאחר שהוא התגלה כחולה
כרוני ונקבע מה שנקבע לגבי מחלתו. ח. סיפר לי שהחבר 'תיחקר'
עלי בזמנו-; אני זוכרת שבאמת שאמר לי ש'יש לו מקורות בקבוץ'.
גם ח. וגם החבר היו בחיל אויר, והכירו איש את רעהו. לא  ידעתי
זאת;  ח, היה בצבא באיזור המרכז. אינטיליגציה גבוהה-אחרי הכל
לוקחים לחיל אוויר אנשים אינטיליגנטים עם דפר גבוה. הוא היה
כנראה בקריה. היכן שהכל קורה. אני- בפריפריה.
אנחנו מדברות בפתיחות על הכל. מקווה שח' לא יפיץ דברים מהשיחה
הזו. וגם את, שני, כמובן;  בבקשה, לא להעביר הלאה, אף שכמעט
איש לא זוכר היום את העבר הרחוק ההוא. ביקשתי את ח. לסכור את
פיו, והוא הבטיח. סיפרתי לו על הרומן ואיך נגדע, גם על הדיכאון
שאחריו. הוא סיפר לי על מה שהוא עבר אז-  גם על כשלונות-עם
בנות; מסתבר-ואני קצת קינאתי על כך שהיו לו כמה חברות לתקופות
ארוכות-לפחות אחת מהן-3 שנים. לי לא היה קשר כל כך ארוך ואמיתי
מלבד עם החבר הזה. מעולם. כלומר רומן אמיתי שנותן את הבסיס
להיכרות עם המין השני לכל צדדיו. לא היה. רק 'פרגמנטים' קצרי
מועד. הוא סיפר לי שהיה בקריה, שלמד בחיפה כסטודנט חפשי, שהיתה
לו חברה מרוקאית תחמנית- שאהב מאד- שהיו לה 5 אחים שכשהביאה
אותו לביתם עשו דיון עליו ורובם לא תמכו במועמדותו לתפקיד
הבעל...סיפור...לא נעים...בחיים לא היה קורה במשפחה שלי!
מקסימום היו מנסים לשכנע אותי-אבל לא מחליטים בשבילי. טוב,
גדלנו בחברה 'נאורה' לא?
סיפר שכשבא פעם אחת לבקר אותה בבסיס הכריחה אותו לחזור למשק,
בליל חורף סוער חצות אמרה לו: אתה לא נשאר לישון כאן כי יפטרו
אותי מהעבודה אם יהיה כאן גבר...נסע בטרמפים ב12 בלילה...סיפור
הזוי...סיפר לי שהיה מטורף עליה והיה מהרהר בה בלילות כמעט
בצורה אובססיבית--טוב, זה קורה לכולם מתי שהוא, לא?
אני רוצה לרשום מה שהוא סיפר לי כי הוא כמעט הקשר היחיד שלי
היום לעבר-וגם להמשך שלו-במידה מסוימת. הוא יודע מה קרה לבני
הכיתה-אני לא, מלבד קשר רופף לשתי הבנות שהיו אתי שנה בגיוס
'עזרה מקבוץ ותיק לקבוץ  צעיר' כנהוג אז.
הוא יודע כנראה מה קרה לכל אחד מהכיתה. למשל סיפר לי על רוני
שבוכה לו בטלפון שאין מי שיסיע אותה אפילו לפגישת המחזור הזו.
שנשארה לבד בקבוץ שלה...מזכיר מאד מה שקורה כאן. מעניין איך
היא נראית היום-אז היתה מרובעת, קטנה, חומת עור כצועניה אך
העיניים הירוקות שלה עם הריסים השחורים היו כל כך בולטות
ומהממות על רקע העור השחום הזה, והשיער המתולתל והשחור כמסגרת
לפנים הללו, שזה לדעתי היה בטח כח משיכה לכמה נערים וגברים, על
אף הגוף הממש  ל א יפה שלה.. נשארה קבוצניקית. שתינו התגייסנו
לפני רוב הכיתה. כמעט מיד לאחר סיום י''ב, בחודש יוני, לגיוס
מוקדם. אבל לא היה קשר רב בינינו, אז ואחר כך.
בפעם שעברה ששוחחנו הוא גם סיפר לי- על שרה ג. שמתה לפני שנים
רבות. מסרטן? על מאיר ש'הלך' לו מאד עם בנות-אני זוכרת רק את
הרכילות מפי דודתי שידעה תמיד מה הולך עם כולם, שהוא לא מתחתן
שנים רבות (כשכל בני הכיתה כבר גידלו ילדים) כי אמו שמה וטו על
כל בחורה. כך סיפרו ולפי ח, כנראה שזה היה די נכון-עד שמצא
מישהי ממשפחה 'מכובדת' שתהלום את דרישותיה-אף שהיתה בחורה שמאד
רצה. האמא עצרה בגופה את הרומן הזה. לא הסכימה לקבלה
לביתה...חדשות העבר. שהיו לו כמה וכמה אהובות. התחתן מאוחר
יחסית. שתמיד נשאר בקבוץ. הוא היה בכנס. נרא  אותו דבר רק בוגר
יותר. אחרים-היו כאלה שממש לא זיהיתי!
כמה קרוב וכמה רחוק כל זה נראה היום!  
ח. סיפר,שאחד מהכיתה-אולי שניים-נעשו מעכרים גדולים ברמה
ארצית, אחד בתקשורת ואחד מוזיקאי בתזמורת -טוב,תמיד היה כזה.
דרכו הכרנו בימי הנעורים המון מוזיקה קלאסית-ועל כך אני מודה
לו עד היום. בעצם לא רק הוא; האזנה למוזיקה היתה בילוי זמן די
אהוב: לשבת עם החבר'ה-קבוצה 'נבחרת' - מכיתות י'א-י'ב בשעות
אחה''צ, בחדר של אחד מאתנו-לפחות 10 חבר'ה, יושבים ומאזינים
למוזיקה קלאסית  מתקליטים. בעצם היו כמה כמוהו-אל תשכחי, עוד
לא היתה טלוויזיה. אמנם דוקא למדנו מוזיקה בביה''ס וגם שמענו
יצירות קלאסיות בצורה מודרכת במסגרת ביה''ס-ואני מאמינה שהיום
זה לא חלק מהחינוך-אבל הרבה דברים קלאסיים ואחרים אני מכירה
דרך ההאזנה ההיא; לא זוכרת איך הגעתי לקבוצה הזו-לא היו המון
שהשתתפו בה. אבל זה.-נתן לי סוג של הזדהות: ה'אינטלקטואלים'
היה משהו מיוחד. נמשך בערך עד הצבא. אולי גם בחלק ממנו. לא
זוכרת.
ו-א. בת כיתתי-חמודה גם היום; אמה נפטרה בהיותה צעירה למדי
כשהכרתי אותה בכיתה ט כבר לא היתה לה אמא. בעלה של א.הוא בן של
האחות ה'מפלצתית' של הקבוץ,( שהבטיחה לי כשהייתי בדכאון תקופה
מסוימת, שבעת שאהיה בגיל המעבר בטח הדכאון יחזור לי. בדיוק
ההבטחה שהייתי צריכה כדי להתאושש אז...)בעלה של בת כיתתי-בחור
כפוף ורזה, לא יפה, אבל בחור טוב, מת לפני כמה שנים. וגם אמו,
האחות ההיא...
אבל -לפי ח. בת כיתתי-חמודה, אז כמו היום, ומוקפת במשפחה שהיא
חמולה רצינית ואוהבת שם. דווקא יפה. אהבתי.
סיפר לי על פ. שהפך למיליונר-והוא היה נחשב לכמעט מפגר בכיתה,
והיה קטן מכל הבנים (ולא סימפטי), ש בגיל 17, כמעט בסיום
י''ב-בפתאומיות ותוך זמן קצר של חדשים 'התפתח' מהילד נמוך
הקומה שכמעט אמרנו נואש על גדילתו-לגבר גבוה וכמעט יפה תואר.
איך הוא הפך מיליונר-האם ממכונאות-הצד החזק שלו בימי נעורינו?
ח. סיפר שכשהיה חיל עבר בבסיס חיל האוויר בתל-אביב, בבסיס 8,
ובעוד בסיסי ח''א, וכנראה שגם ידע מה ומי והכיר את סדר הכחות
שם; הוא שאל אותי אם איני זוכרת את זה. לא. אני לא זכרתי; לא
הייתי בתל-אביב וגם לא בבסיס 8 אלא בהשתלמות של שבועיים, וגם
אם הייתי, הייתי כל כך עסוקה במחשבות על ע. ובכלל לא התעניינתי
במערך הכחות, מי נגד מי, דברים טריוויאליים שהוא כנראה חזק
בהם, ושכמעט כל אחד שהיה בבסיסים אלה ידע. אני לא.
   כשדיברנו על המיליונרים שבחבורה, כלומר בכיתתנו, -וכנראה
יש כמה-חשבתי שבעצם גם כשהייתי בכיתות המשך, נערה חדשה בבית
ספר גדול ובקבוץ גדול שהולכים בו לאיבוד, ושהוריה שכבר בגיל
המעבר לא מוצאים בו את מקומם, לא באמת הכרתי את הנערים והנערות
בכיתה אלא רק את המופע החיצוני שלהם, מי חבר/ה של מי, מי צחקן
ומשתף וחברותי-כלפי, ומי לא. היה מכנה משותף עם מעט בנות
מהכיתה שהתחברתי אליהן קצת דרך שירים -שכן שם היתה הרבה מוזיקה
ושירה. ואני אהבתי את זה; נושא זה בא  דרך  אמי המוזיקלית
מאד,ששרה כל דבר ששמעה, ושהמון שירים למדתי ממנה עוד כפעוטה,
שירים רוסים, שירי פל''מח והגנה ששרה גם עם החבר'ה הנוטרים,
הפלמחניקים, צעירי הקבוץ, על הדשא  שמול ביתנו בליווי
ההרמוניום שהיה לה, כשהייתי בת 3,4,5.... אפילו שיר פולני אחד
לימדה אותי (כולל המלים שאיני מבינה...)
והייתי מבקשת מהבנות בכיתה ללמד אותי את השירים החדשים ששמעתי
אותן חוזרות ושרות  בהפסקה, זהבה, יעל, גלית. הן היו במקהלת
הקבוץ; מהן למדתי שירי-מקהלה רבים אף שבמקהלה עצמה השתתפתי רק
זמן קצר מאד-אחרי הצבא.
ולגבי בני כיתתי- בטח שלא שאלתי את עצמי אז מי מוכשר למה-גם
בהקשר של האבות והאמהות שלהם-שהרי היום אני יודעת שרוב
הסיכויים, שמי שהגיע רחוק, כנראה שהיה לו רקע בבית. אנשים
משכילים שדוחפים ללמוד. אולי אנשי רוח, כותבים, אולי אנשים
שחזקים במכניקה ושאפילו המציאו פטנטים רשומים-היה אחד כזה
בקבוץ...לא הכרתי ממש דבר מכל הבתים האלה, מכל הנערים והנערות
האלה.                איזה נעורים מפוספסים... אבל, האם רק
הנעורים שלי, שני?






לסגור את העבר                                    12.11.2016








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איזה אתר מגניב.
כבר הביא לי
רעיון לסיפור
אחד ו... אה...
מלאנת'לפים
סלוגנים!


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/12/16 2:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איילה מף

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה