[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איילה מף
/
לסגור את העבר

לסגור את העבר                                    12.11.2016

שלום שני, מה שלומך?
אני כמו שאת יודעת נאלצת להיות הרבה בבית בגלל שפעת אלימה
במיוחד.
אני יודעת שאת אוהבת לשמוע ממני דברים חדשים, דברים שקורים לי,
אז הנה משהו. קחי  את הזמן:
אתמול-קיבלתי טלפון מבן כיתתי.  גם לפני כחודש וגם פעם אחת
נוספת-דיברנו מעל שעה-את לא מאמינה. בדרך כלל אני לא מדברת
בטלפון כל כך הרבה. אה, רק אחרי שעה שמתי לב שזה בכלל בבזק-זה
עלה לו בטח הון תועפות-כנראה שזה לא כל כך חשוב לו אם הוא
אפילו לא שם לב לפרט כזה...(אני  אפילו לא הייתי מצלצלת
בבזק...)
בקיצור, זה היה ח. מהכיתה שלי בקבוץ. הוא צלצל כדי לשאול מה
דעתי על כנס הכיתה שלנו שהיה לפני חודש בצפון. טוב, מי
שהגיע-כ20, לא את כולם זיהיתי...כל כך השתנו...זכרתי אותם בני
20-מאז שהיינו יחד ככיתה לפני ותיכף אחרי הצבא. היו גם כמה בני
משפחה נלווים עם אחדים; אני באתי עם אחותי. דוקא היה לה
מעניין...
ח שארגן גם את הכנס-בני כיתה היה  בחור עם הופעה יוצאת דופן
לרעה: פנים ארוכות-פני סוס כמעט, ארוכות, גרומות, עור בצבע
מוזר ושיניים גדולות, עיניים מימיות כשל אלבינו. שערו
שתני-בלונדי דלוח. הוא היה השכן שלי בקרון הדו-קומתי שהיה
השיכון של בני כיתתי וקצת מעל או מתחת לנו בגיל. בני המחזורים
הקרובים, גר כשתי דלתות ממני - את זוכרת את הבניין ההוא? -
מרפסת ארוכה היתה המעבר של כולנו והיתה הקשר של כל 5 או 6
החדרים למדרגות היורדות למטה שהיו באמצע הרווקיה בבית הארוך -
'קרון' בן 2 הקומות; שם גרנו-חברה אחרי צבא שחזרו לקבוץ.
שירותים אחד בקצה האחד של 'הקרון' לכולם.
גם את גרת שם איזה תקופה, כמה שנים אחרי, לא?
בפעם האחרונה שהיה כנס כזה-כלומר לפני כ4 שנים - סיפרתי לך אז-
הסכמתי לבוא; אגב לא כולם רצו להפגש, כל אחד מהסיבות שלו-לך
תדע. אולי מתביישים, אולי רוצים לשכוח חוויות לא סימפטיות
מהשנים ההן-אני ממש לא יודעת. לא הייתי מעורה ממש בכיתה-הגעתי
בגיל מאד בעייתי, את יודעת...
בעצם כשאני חושבת על זה, לא ידעתי ממש שום דבר אמיתי על נערי
כיתתי. אולי חוץ מפרטים חיצוניים כמו: שיש לחיים ו. רק אח אחד,
שהאבא של שלמה נהג, באגד. איזה כבוד זה היה! שהאמא של משה מתה
כשהיה בן 8. שהאמא של שולה עובדת במעגלה (את זוכרת-בגיהוץ של
הבגדים. גם אמא שלי עבדה שם איזו תקופה. שנאה כל
רגע...הרכילות, המרירות של הנשים המתבגרות הלא מסופקות מהחיים,
האדנות של מי שניהלה...טוב, כמו בכל מקום עבודה. אבל אמא סבלה
מזה במיוחד...)
לא הכרתי אותם באמת, את החבר'ה מהכיתה. לא היו לי חברים או
חברות ממש, לא היה לי קשר אמיתי עם איש מהם, אז...היה לי  קשה
בגלל המעברים  בגיל ההתבגרות, פעמיים תוך שנתיים. קודם מקבוץ
בו נולדתי למושב לשנתיים, ואז לקבוץ של אח של אמא. הייתי חדשה,
ובכלל לא הייתי מודעת שיש בעיה. היום בטח היו עוזרים לי עם
יעוץ והעצמה...וההורים כנראה לא הבינו כלום...היו עסוקים
בבעיות שלהם-מעבר לקבוץ גדול, בעיות של גיל - מעבר. קליטה
קשה...
אה, בגלל הפילוג. שמעת, בטח. בגילנו עוד יודעים מה זה הפילוג.
למה מושב? ההורים ניסו לחיות קצת בצורה שונה ממה שהכירו מאז
גיל 20, כשבאו לארץ, חלוצים, ישר לקבוץ. ניסו אחרי 20 שנה
לעבור לחיים פרטיים במושב ואז ראו שזה כבר מאוחר-גיל , 40 אז
עברנו לקבוץ של הדודים.
הקיצר, טוב, דיברנו על החבר'ה. (כך בטח גם בזמנך!) בשעות אחר
הצהריים היינו- כמה חברה מהכיתה באותו בניין, יושבים ומעבירים
את השעות האלה  ביחד, מדברים   בעיקר על ענייני יומ-יום.
לעתים רחוקות ישבתי שם גם אני.  בבוקר כמובן עבדנו בענפים
השונים או יש מי שלמד; היו הרבה שעות פנויות ובטלות. החדרים
שלנו היו די נזיריים. קומקום חשמלי לקפה כבר מצרך חובה לכל אחד
ואחת, אבל ישבנו לרוב אצל אותו אחד. תקופה משמימה בזכרוני.
היום הייתי אומרת: מדכאת. זה היה אחרי או לפני הסיפור עם
ההוא-סיפרתי לך, אחרי או בשנים שבהן, במשך השבוע גרתי בתל-אביב
ולמדתי, עבדתי בבקרים בבית התק''ם-ברור שסידרו לי מהקבוץ-אחר
כך  במסעדה של ההסתדרות ואח''כ  במטבח באפעל, של התנועה
הקבוצית-ולמדתי בשעות אחה''צ באורט, שנתיים, יומיים בשבוע,
קורס 'מעשי' של משרד העבודה, כביכול מקצוע לחיי. סיפרתי לך
כבר. הכרתי והתיידדתי בלימודים עם צ'לה,  גם עליה סיפרתי לך
כבר.
מה פתאום אני משוחחת שיחות טלפוניות ארוכות כאלה בטלפון זה מה
שמטריד אותך-טוב, לא נעשיתי קשקשנית לעת זקנה...
לעניין. השיחות הללו עם ח. מאפשרות לי לברר ראשית איך העניינים
נראים ובעצם גם איך נראו אז, איך נראיתי אני אז, בעיני האחרים
- בעיני בן משק בגילי- שבניגוד לי נולד וגדל בחיק הקבוצה
הגדולה הזו-40 חבר'ה, שמהם אגב נפטרו כבר 7; הפעם - איך זה
נראה מבחוץ.
באותה תקופה גם לא הייתי במשק רוב השבוע ויכולתי להיזון במידע
-אפילו לגבי משפחתי הקרובה-רק מ'פי הנערה' כלומר מהקרובים,
המשפחה. שכמובן אינם אובייקטיביים -הם מחוייבים ואוהבים את
האיש הנדון, בן המשפחה.
בקיצור ח. סיפר לי המון דברים על הרבה אנשים. הייתי סקרנית לא
בגלל הרכילות אלא כיוון שממרחק השנים, לשמוע מזוית שהיא לא אני
או אמא שלי-שזה הזוית היחידה שהכרתי אז,  (במחסן. איפה שהיא
עבדה אז, שומעים כל מימי דברים ומידע. 'כיכר העיר' ) -דברים על
אנשים שגדלתי איתם חלק מסוים מחיי, איך החיים שלהם התגלגלו
ולאן, וגם סיפורים מהמשפחה. רכילות אולי אבל כנראה גם עובדות.
את יודעת שח. סיפר לי  גם על הדוד הנערץ ועל הבן הבוגר קצת
רכילות: אני התעדכנתי בזמנו רק דרך אמי ודודתי. היינו קצת
'קרובים' בקשרי משפחה לבת כיתתי, היות שבן דודי היה נשוי
לאחותה רבקה;
לפי ח, דודי הנערץ-מנהל מפואר -היה
בוגד-בגדול-באשתו.זה-האמת-די הדהים אותי. פעם ראשונה ששמעתי על
כך!
 ובן דודי ואשתו.... (שנישאו כי הרי היא היתה זו ש'תפסה אותו'
ו'התלבשה עליו' )-נערה בכיתה י''א, כששניהם עבדו באותו מקום.
היא דמתה קצת לשחקנית מפורסמת אז-שחרחורת אבל קטנת פנים. נאה.
פני בובה-כלומר גם חסרות הבעה. בן דודי היה כבר אחרי צבא, עבד
וחיכה  לקבל אישור ללמוד באוניברסיטה. היה אז תור רציני
ללמודים.
למיטב זכרוני תוך הלימודים-שאיני בטוחה שהקבוץ אישר, היא נכנסה
להריון וכתוצאה-נישאו.
היא היתה 'כריחיים על צווארו' -הבן המוכשר והמוצלח(!) (זה
כמובן מהגרסה ששמעתי בבית דודי), הנישואים נמשכו ברע מספר שנים
והניבו 2 בנים וגירושין-ועבורו-תואר ראשון ואולי שני
באוניברסיטה. כבר בלי עזרת הקבוץ.
בניו מנשואיו אלה - 2 בנים-למעשה בהמשך די ניתקו איתו את
הקשר...יחסים כל כך רעים במשפחה ההרוסה ההיא (שוב, מהשמועות.
איתו מעולם לא יצא לי לדבר על כל זה...או על משהו בכלל! אלרי
גיל הנעורים,שאז היינו נפגשים אצל דודתי בימי ששי.)
...אשתו של בן דודי היתה חולה אחר כך  - והוא בכלל לא היה
בשטח-או בערך כך.
ידעתי מעט. הייתי עסוקה עד צוואר בבעיות שלי ובמה שקרה לי ,
ב'מערבולת' של אותן שנים והדברים רק חלפו לידי; הייתי שומעת
חדשות בביקורים שלי בימי ו' בקבוץ. שאר השבוע עבר בתל-אביב,
בגן העמק...החיים האמיתיים שלי היו במקום אחר. כמובן ידעתי שהם
התגרשו לאחר מכן וששניהם נישאו מחדש. לו יש עוד 2 ילדים
מהאחרונה, האמריקאית; היום הם גרים באמריקה...רכילות אבל כנראה
עובדות. שמוזר לשמוע מצד שלישי. בן הדוד שלי כמעט אינו טורח
לשמור על קשרים משפחתיים. גם לא עם בניו מאשתו הראשונה.(שוב,
שמועות...)
שמעתי מח. על כמה בני כיתה שהפכו מיליונרים, ולעומת זה גם על
אחד מסכן במיוחד דברים נוראים. קשה להיות אופטימי אחרי סיפורים
כאלה. סיפר על בן כיתתי ג. הספורטאי, החזק והבריא ומוצק לתפארת
שהיה בחור  די מבוקש בקרב בנות המין היפה; מת בצורה נוראה
מסוכרת עם רגליים כרותות כתוצאה מהמחלה...אני עוד זוכרת את
השמועות על הרומן שלו עם בת משק בו נולדתי, יפהפיה, גדולה מעט
ממנו וממני, שאני הכרתי קצת מהילדות, היתה יפהפיה בלונדית
עוצרת נשימה. ואחרי זה הסיפור הזה עם הרגליים ועל כך
שאמר-כשרצו לכרות את רגלו השניה: אני לא רוצה לחיות כך
יותר-וכנראה שעשה שביתת רעב ומת תוך זמן קצר. היה לי עצוב;
נזכרתי בימי תפארתו, גבוה, נאה, חסון, כמה חזק ודומיננטי היה
בכיתה! ואיזה ספורטאי! קשה לי לחשוב על הסוף הזה בכלל.
פגשתי בכנס בני המחזור גם את בת כיתתי ס:  בת יחידה להוריה.
בזמנו, כשהייתי חדשה בקבוץ, היא הופיעה לאחר 2 שנות שליחות עם
אביה ואמה, חזרה בקבוץ באמצע שנת הלימודים. היא לימדה אותנו
שירים בצרפתית שלמדה בצרפת בשליחות שאיני מבינה, אני זוכרת את
מילות אחד השירים עד היום. ואגב, עד היום היא נשואה לי. מכיתה
מעלינו, ועדיין יפה:  שחומת-עור, לסתות מתוחות ועיניים
ירקרקות-שילוב קטלני. בעלה נהיה למיליונר עקב כל מיני ג'ובים
ממלכתיים-כנראה איש מוכשר במיוחד. זוכרת את שניהם כזוג מהמם
ביופיו-הוא והיא. מסתבר שנשארו יחד כל השנים. היא כנראה היתה
מעין 'אחות' לח. איש שיחי הטלפוני. משוחחים קבוע כל כמה זמן.
מבקרים איש את רעהו-בני כיתה אחת כמו שצריך. כששאלתי את ח.על
הזוג הזה ואיך החזיק מעמד אמר שגם שם היו בעיות אבל לא כאלה.
אני הייתי אומרת-זוג מהסוג הישן. נאמנים ורומנטיים.
ח. סיפר לי גם על ע: שהיה גבר שבנות רדפו אחריו-אחת מהן בת
כיתה של אחי, בזמנו יפהפיה אמיתית שדילגה כנראה במיטות רבות.
האיש היה גבר מבוקש-כלשון ח. והיו לו לפחות 3-4 נשים, (חלקן
נשואות לו), אחת בכל ארץ בה שהה זמן מה, בעת נדודיו מארץ לארץ
במסגרת העבודה, יוון וכרתים, ארה''ב,  ישראל...גבר שקט אבל
כנראה לא קוטל קנים. לא הספקתי לשאול ממה הוא מת-אבל גם בכנס
הקודם כבר לא היה בחיים. מה קרה לו, לע.?
השיחות הללו עם ח.סוגרות לי מעגלים. באתי לקבוץ הזה בת קרוב
ל15 לאחר מעבר נוסף - מהקבוץ של ילדותי למושב בגיל שתים עשרה
וחצי,-  והייתי עסוקה בבעיות רציניות של מי אני, נשיות,
היקלטות-היתה כזו, חיצונית אבל לא אמיתית, כך שלמעשה לא הייתי
מחוברת ממש למקום בו גרתי לפחות רשמית עד לנישואי. ח. סוגר לי
מעגלים לגבי בני-הכיתה שהזכרונות לגביהם הם די חיצוניים, בלי
שיחות נפש והיכרות עמוקה עם מי מהם. ממש מפליא איך עברתי כך את
הנעורים. מנותקת, זו המילה. גם לגבי עצמי הוא סוגר מעגלים.
נסיתי לשאול אותו על החבר שלי ההוא מחיל האויר, ולהפתעתי שאל:
איך לא ראית שהוא היה פגוע. במה זה התבטא: שאלתי. הוא לא הסביר
בדיוק. סיפרתי לו על היחסים היפים והשתלשלות הרומן, על החשיבות
והמיוחדות של קשר  זה לבטחוני העצמי הגרוע, על השיחה עם
הפסיכולוגית שגזרה עלי לנתק את היחסים לאחר שהוא התגלה כחולה
כרוני ונקבע מה שנקבע לגבי מחלתו. ח. סיפר לי שהחבר 'תיחקר'
עלי- כנראה לאחר שהשתחררתי; אני זוכרת באמת שאמר לי שיש לו
מקורות בקבוץ. גם ח. היה בחיל אויר, והיתה ביניהם היכרות. לא
ידעתי-. ח, היה בצבא באיזור המרכז. אינטיליגציה גבוהה-אחרי הכל
לוקחים לחיל אוויר אנשים אינטיליגנטים עם דפר גבוה. הוא היה
כנראה בקריה. היכן שהכל קורה. אני- בפריפריה.
היום מדברים בפתיחות על הכל. מקווה שהוא לא יפיץ דברים מהשיחה
הזו. כמובן גם את שני-זו שיחה פתוחה אז בבקשה, לא להעביר הלאה
אף שכמעט איש לא זוכר היום את העבר הרחוק ההוא. ביקשתי אותו
לסכור את פיו, בכל זאת. הבטיח. סיפרתי לו על הרומן ואיך נגדע,
גם על הדיכאון שאחריו. הוא סיפר לי על עלילותיו -גם כשלונות-עם
בנות-מסתבר-ואני קצת מקנאה-שהיו לו כמה חברות בתקופות
ארוכות-לפחות אחת מהן-3 שנים. לי לא היה קשר כל כך ארוך ואמיתי
מלבד עם החבר הזה. מעולם. כלומר רומן אמיתי שנותן את הבסיס
להיכרות עם בן המין השני לכל צדדיו. לא היה. רק 'פרגמנטים'
קצרי מועד. הוא סיפר לי שהיה בקריה, שלמד בחיפה כסטודנט חפשי,
שהיתה לו חברה מרוקאית תחמנית- שאהב מאד- שהיו לה 5 אחים
שכשהביאה אותו לביתם עשו דיון עליו ורובם לא תמכו במועמדותו
לתפקיד הבעל...סיפור...לא נעים...בחיים לא היה קורה במשפחה
שלי! מקסימום היו מנסים לשכנע אותי-אבל לא מחליטים בשבילי.
טוב, גדלנו בחברה 'נאורה' לא?
סיפר שכשבא פעם אחת לבקר אותה בבסיס הכריחה אותו לחזור למשק,
בליל חורף סוער חצות אמרה לו: אתה לא נשאר לישון כאן כי יפטרו
אותי מהעבודה אם יהיה כאן גבר...נסע בטרמפים ב12 בלילה...סיפור
הזוי...סיפר לי שהיה מטורף עליה והיה מהרהר בה בלילות כמעט
בצורה אובססיבית--טוב, זה קורה לכולם מתי שהוא, לא?
אני רוצה לרשום מה שהוא סיפר לי כי זה כמעט הקשר היחיד שלי
היום לעבר-וגם להמשך שלו-במידה מסוימת. הוא יודע מה קרה לבני
הכיתה-אני לא, מלבד קשר רופף לשתי הבנות שהיו אתי שנה בגיוס
'עזרה מקבוץ ותיק לקבוץ  צעיר' כנהוג אז.
הוא יודע מה קרה לכנראה כל אחד מהכיתה. למשל סיפר לי על רוני
שבוכה לו בטלפון שאין מי שיסיע אותה אפילו לפגישת המחזור הזו.
שנשארה לבד בקבוץ שלה...מזכיר מאד מה שקורה כאן. מעניין איך
היא נראית היום-אז היתה מרובעת, חומת עור כצועניה אך העיניים
הירוקות שלה עם הריסים השחורים היו כל כך בולטות על רקע העור
השחום הזה, והשיער השחור כמסגרת, מתולתל, לפנים הללו, שזה
לדעתי היה בטח כח משיכה לכמה נערים וגברים, על אף הגוף הממש  ל
א יפה שלה. קטנה. נשארה קבוצניקית. שתינו התגייסנו לפני רוב
הכיתה. כמעט לאחר סיום י''ב, בחודש יוני, לגיוס מוקדם. אבל לא
היה קשר רב בינינו, אז ואחר כך.
הוא גם סיפר לי-בפעם שעברה על שרה ג. שמתה לפני שנים רבות.
מסרטן? על מאיר ש'הלך' לו מאד עם בנות-אני זוכרת רק את
הרכילות-כנראה מצד הדודה שלי הרכלנית, שהוא לא מתחתן (כשכל בני
הכיתה כבר גידלו ילדים) כי אמו שמה שנים רבות וטו על כל בחורה.
כך סיפרו ולפי ח, כנראה שזה היה די נכון-עד שמצא מישהי ממשפחה
'מכובדת' שתהלום את דרישותיה-אף שהיתה אחת שמאד רצה. האמא עצרה
בגופה את הרומן הזה. לא הסכימה לקבלה לביתה...חדשות העבר. שהיו
לו כמה וכמה אהובות. התחתן מאוחר יחסית. שתמיד נשאר בקבוץ. הוא
היה בכנס. נשאר אותו דבר רק מבוגר. אחרים-היו כאלה שממש לא
הכרתי בשום אופן! כמה קרוב וכמה רחוק כל זה נראה היום!
אחד מהכיתה-אולי שניים-נעשו מעכרים גדולים ברמה ארצית, אחד
בתקשורת. ההוא. ואחד מוזיקאי בתזמורת -טוב, דרכו הכרנו בימי
הנעורים המון מוזיקה קלאסית-ועל כך אני מודה לו עד היום. בעצם
לא רק הוא-בילוי זמן די אהוב היה לשבת עם החבר'ה-קבוצה 'נבחרת'
-חבר'ה מכיתה י'א-י'ב בשעות אחה''צ.-נתן לי סוג של הזדהות:
ה'אינטלקטואלים', בשעות אחה''צ בחדר של אחד מאתנו-לפחות 10
חבר'ה, יושבים ומאזינים למוזיקה קלאסית  מתקליטים. בעצם היו
כמה כמוהו-אל תשכחי, עוד לא היתה טלוויזיה. אמנם דוקא למדנו
מוזיקה בביה''ס וגם שמענו יצירות בצורה מודרכת במסגרת
ביה''ס-ואני מאמינה שהיום זה לא חלק מהחינוך-אבל הרבה דברים
קלאסיים ואחרים אני מכירה דרך ההאזנה ההיא, לא זוכרת איך הגעתי
לקבוצה הזו-לא היו המון שהשתתפו בה. אבל זה היה משהו מיוחד.
נמשך בערך עד הצבא. אולי גם בחלק ממנו. לא זוכרת.
וא. בת כיתתי-חמודה גם היום, אמה נפטרה בהיתה צעירה למדי,
בעלה, בן של האחות ה'מפלצתית' של הקבוץ, שהבטיחה לי שבעת שאהיה
בגיל המעבר בטח יחזור לי הדכאון או מה שזה לא היה. בדיוק
ההבטחה שהייתי צריכה כדי להתאושש אז...בעלה של בת כיתתי-בחור
כפוף ורזה, לא יפה, מת לפני כמה שנים. וגם אמו, האחות ההיא...

אבל -לפי ח. בת כיתתי-חמודה, אז כמו היום,-מוקפת במשפחה שהיא
חמולה רצינית ואוהבת שם. דווקא יפה. אהבתי.
סיפר לי על פ. שהפך למיליונר-והוא היה נחשב לכמעט מפגר בכיתה,
(ולא סימפטי), התפתח בגיל 17 לאחר שכמעט סיים י''ב-בפתאומיות
ותוך זמן קצר של חדשים קפץ מהילד נמוך הקומה שכמעט אמרנו נואש
על גדילתו-לגבר גבוה וכמעט יפה תואר. איך הוא הפך מיליונר-האם
ממכונאות-הצד החזק שלו בימי נעורינו?
ח. סיפר שהיה בבסיס חיל האוויר בתל-אביב, בבסיס 8, ובעוד בסיסי
ח''א, וכנראה שגם ידע מה ומי והכיר את סדר הכחות שם, ושאל אותי
אם איני זוכרת את זה. לא. אני לא זכרתי; לא הייתי בתל-אביב וגם
לא בבסיס 8 אלא בהשתלמות של שבועיים, וגם אם הייתי, הייתי כל
כך עסוקה במחשבות על החתיך התורן (שהיה רק בראש שלי, שלא
תחשבי...)ובכלל לא התעניינתי במערך הכחות, מי נגד מי, דברים
טריוויאליים שהוא כנראה חזק בהם, ושכמעט כל אחד שהיה בבסיסים
אלה ידע. אני לא. כשדיברנו על המיליונרים שבחבורה, כלומר
בכיתתנו, -וכנראה יש כחמישה-חשבתי שבעצם גם כשהייתי בכיתות
המשך, נערה חדשה בבית ספר גדול ובקבוץ גדול שהולכים בו לאיבוד,
ושהוריה שכבר בגיל המעבר לא מוצאים בו את מקומם, -לא באמת
הכרתי את הנערים והנערות בכיתה אלא רק את המופע החיצוני שלהם,
מי חבר/ של מי, מי צחקן ומשתף וחברותי-כלפי, ובנות הכיתה
שהתחברתי אליהן קצת דרך שירים -שכן שם היתה הרבה מוזיקה ושירה.
ואני אהבתי את זה-זה היה מכנה משותף בעקבות אמי ששרה כל דבר,
ושלמדתי המון שירים ממנה עוד כפעוטה, אפילו שיר פולני, שירים
רוסים, שירי פל''מח והגנה ששרה גם עם החבר'ה הנוטרים,
הפלמחניקים, צעירי הקבוץ, על הדשא  שמול ביתנו בליווי
ההרמוניום שהיה לה, כשהייתי בת 3,4,5....
והייתי מבקשת מהבנות ללמד אותי את השירים החדשים ששמעתי אותן
שרות  בהפסקה, זהבה, יעל, גלית. הן היו במקהלת הקבוץ מהן למדתי
שירי-מקהלה רבים אף שבמקהלה עצמה השתתפתי רק זמן קצר מאד-אחרי
הצבא.
ולגבי בני כיתתי- בטח שלא שאלתי את עצמי אז מי מוכשר למה-גם
בהקשר של האבות והאמהות-שהרי מי שהגיע רחוק, כנראה שהיה לו רקע
בבית. אנשים משכילים שדוחפים ללמוד. אולי אנשי רוח, כותבים,
אולי אנשים שחזקים במכניקה ושאפילו המציאו פטנטים רשומים-היה
אחד כזה בקבוץ...לא הכרתי ממש דבר מכל הבתים האלה, מכל הנערים
והנערות האלה.                איזה נעורים מפוספסים... אבל,
האם רק הנעורים שלי, שני?






לסגור את העבר                                    12.11.2016








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גראס?

גם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/12/16 2:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איילה מף

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה