ירד גשם חזק, והעיניים שלו היו קוצים. הוא הלך בבית שלו כמו
בשדה קרב. "אני חייב להגיע לגן-עדן," הוא חשב לעצמו, "הרי זה
יסלק את כל הכאב," אבל איך מגיעים לגן-עדן? הוא לא ידע. הוא
חיפש מידע באינטרנט, והתקשר לגורמים שונים, אבל אף-אחד לא ידע
איך מגיעים לגן-עדן. "אם הכאב לא ייפסק, אני אהרוג את עצמי,"
הוא חשב לעצמו בזעם, "אני פשוט... פשוט ארצח את עצמי," הוא
חשב. הוא בלע כדורים לשיכוך כאבים, אבל זה לא עזר. הוא עשה
מקלחת, שתה הרבה נוזלים, נח בחושך בשקט מוחלט, אבל הכאב לא
עבר. "אם הכאב לא יעבור," הוא חשב לעצמו, "אני ארצח את עצמי,"
כשהוא חשב את זה שוב, הוא לא זכר שחשב את זה קודם, וחשב שחשב
את זה לראשונה. הוא פתח את הדלת ויצא לרחוב, הוא השאיר את דלת
ביתו פתוחה, הלך מתנדנד ברחובות ושאל אנשים איך מגיעים
לגן-עדן. "ימינה ברחוב הסמוך," אמר לו מישהו, "בפינת כיכר
העיר," אמר לו מישהו אחר, "ליד הרמזור שמאלה," אמר לו אדם אחר.
"נדמה שאף-אחד לא יודע איך מגיעים לגן-עדן," הוא חשב, "כולם
חושבים שהם יודעים, אבל הם לא," הוא שוטט ברחובות זמן רב, לפתע
הוא ראה חנות פרחים שמעליה היה שלט "פרחים גן-עדן," הרי הגעתי
סוף-סוף לגן-עדן! הוא חשב בהתמוגגות, וניגש לחנות הפרחים.
"שלום," ניגשה אליו נערה יפה, "מה תרצה?" הנערה הייתה יפה כמו
מלאך, והוא חשב שלא מן הנמנע שהיא מלאך שבא לקבל את פניו, "אני
בגן-עדן!" הוא אמר וחייך בשיניים גרועות, "כן, כאן זה גן-עדן,"
אמרה הנערה וחיכתה, "ואת המלאך שלי," אמר האיש והביט בה באהבה,
"הו, תודה רבה..." מלמלה הנערה, "אפשר לקבל זר פרחים?" הוא
שאל, "כן, איזה תרצה?" "את זה," והוא לקח את זר הפרחים, שילם
והלך.

גביע העולם
"אני חייב לראות את גביע העולם בכדורגל," חשב יעקב, ובדק
בערוצי הטלוויזיה היכן משדרים. "לא משדרים..." הוא מלמל, "אולי
ברדיו," אבל גם שם הוא הבין שלא משדרים, "אני חייב לראות את
גביע העולם," הוא מלמל, ויצא לרחוב ושאל אנשים, "איפה המשחק של
גביע העולם?" "ברחוב הסמוך ימינה," אמר לו מישהו, "בפינת כיכר
העיר," אמר לו מישהו אחר, "ברמזור שמאלה," אמר לו עוד אחד.
"נדמה שאף-אחד לא יודע היכן מתקיים משחק גביע העולם
בכדורגל..." הרהר יעקב, "אנשים כבר לא רואים כדורגל?" הוא שוטט
ברחובות וחיפש מישהו שיגיד לו היכן מתקיים משחק גביע העולם,
לפתע הוא ראה אצטדיון גדול של כדורגל, "פה בטח מתקיים גביע
העולם!" חשב יעקב בהתמוגגות, אך כשהגיע גילה שאין אנשים, וכל
השערים סגורים. לפתע הוא ראה נער בלבוש ספורטיבי הולך לאורך
הרחוב לאן-שהוא, "אתה הולך למשחק?" שאל יעקב, "כן," ענה לו
הנער. יעקב החליט ללכת אחרי הנער עד שיגיע למשחק. הנער הלך בין
הרחובות, ויעקב אחריו. הנער הביט עליו בתמיהה, "גם אתה הולך
למשחק?" "כן," ענה יעקב. כך הם הלכו יחדיו, והגיעו למגרש
שכונתי קטן, ילדים ונערים שיחקו שם כדורגל, וכמה ילדים ונערים
צפו. יעקב הביט בתמיהה, "הרי זה משחק גביע העולם הכדורגל!" הוא
קרא בהתפעלות, נערים הביטו בו בחצי מבט, חייכו חצי חיוך, ואחד
אמר - "כן, אדוני, זה אכן משחק גביע העולם," "מי נגד מי?" שאל
יעקב, "כיתה ז2 נגד כיתה ז7," אמר לו מישהו, והוא ישב וצפה.