את אישה חזקה, ואת לא הולכת להתבכיין כמה קשה לך וכמה את
בודדה. אין לך אהבה, אבל בעצם יש לך הרבה אהבה, בלב, רק לא
למישהו מיוחד, או אולי בעצם לכולם. את שומרת את שפיותך בתוך
קופסה, ונותנת לה לצאת רק דרך יצירות כתובות, כלומר להשתגע
במילים, אבל החיים שלך מאוד-מאוד שפויים. את לא יודעת אם
העובדה שהחיים שלך שפויים, אבל היצירות שלך מטורפות, מעידות על
זה שאת שפויה או מטורפת. את לא יודעת אם את שפויה, אם את
מטורפת. את בכלל לא יודעת מה ההגדרה של שפיות, ואם כך כולם
כולל את מטורפים. אבל את לא מטורפת במובן הקלאסי של המילה. אין
לך מחשבות משוגעות מהרגיל, ולא מנהגים משונים. את אפילו לא
חובבת סאדו, ולא עושה סמים, וכמעט אפילו לא שותה. אבל את
מעשנת. וכמו שמישהו אמר פעם בסרט "לכל אחד יש את החטא הקטן
שלו". אף-אחד לא מושלם. אף-אחד לא הגון לגמרי. בקשר לעצמו או
לזולת. את אישה צעירה ויפה. כולם אומרים שאת יפה, וגם את יודעת
שאת יפה, למרות שלא תמיד את מרגישה כך. את הולכת לעבודה בכל
בוקר, כמו אדם "נורמלי", ישנה בלילה וערה ביום. יש לך חבר. אתם
לא ממש קרובים, וקרוב לוודאי שלא תתחתנו בסופו של דבר, אבל הוא
חבר, והוא אוהב אותך ואת אותו, לפעמים. אתם עושים סקס, וכיף
לכם. הסקס בסדר, לא פצצות לגבות, אבל טוב מאוד. הוא מספק אותך
לחלוטין, כלומר כשהוא נמצא, כי לפעמים הוא נאלץ להיעדר לימים
ארוכים, שבועות, ואת משום מה לא מגלה לאף-אחד ואחת, אפילו לא
לאמך, האדם הקרוב אלייך ביותר, אבל את נאלצת לפעמים לספק את
עצמך לבד. את לא חושבת על זה יותר מדי. זה כמו לשטוף ידיים
אחרי שירותים. כשיש דחף ואין עם מי - עושים. את אוהבת חופש,
והחופש אוהב אותך. יש את המטלות הרגילות, אבל יש לך יחסית הרבה
מרחב, גם מעשי וגם מחשבתי, ואת מודה על כך, את לא מקבלת את זה
כמובן מאליו, כי ראית הרבה אנשים שאפילו לא יודעים מה זה חופש.
אמך אישה חזקה מאוד, לא קשוחה, חזקה. והיית רוצה לחשוב שגם את
חזקה כמוה. את רוצה להיות חזקה כמוה, כדי שתוכלי לעשות את מה
שאת באמת רוצה, ולא להיטלטל בין הגלים. אבל בתוך תוכך את יודעת
שאת לא חזקה כמו אמך, אבל את אומרת לעצמך שאולי זה יבוא, את
עוד צעירה ואין לך הרבה ניסיון בחיים, ובטח, למה לא, את תהיי
חזקה כמו אמך. כך את אומרת לעצמך. בינתיים אמך לא מאוכזבת ממך,
היא אפילו גאה בך, וזה נותן לך את המחשבה שאת בדרך הנכונה.
והמחשבה הזו מרגיעה, כי תמיד פחדת מהעתיד, אבל אם אמך רגועה אז
אין סיבה שלא תהיי רגועה גם, כלפיי מי שאת וכלפיי מי שתהיי
כבן-אדם. את יודעת שהחיים לא קלים, ואת אוהבת להתלונן, אבל
בעצם את יודעת, עמוק בפנים, שאת סתם מתפנקת. כי הרי את לא
עיוורת, ואת יודעת דברים על העולם והאנשים, ויחסית, באמת,
החיים שלך דבש. אבל כשאת מתלוננת זה מאזן אותך, כי באיזה מקום
את אוהבת להרגיש שמשהו חסר, אבל בעצם זה ביטוי לכאב לב מהעבר,
כמו כאב בצד שמלווה אותך כל הזמן.