תיאוריה מקובלת בקהילה המדעית אומרת שהזמן והמרחב הם הינו הך.
אבל משום סיבה מסוימת, אנו תופסים את הזמן בצורה כזאת שנעה רק
לשביל אחד. לטענתם - זה בהחלט ניתן לעלות על הדעת, יצורים
המסוגלים לתפוס את הזמן בדיוק כמו המרחב. מבחינת אותם יצורים,
נקודת זמן בעבר תהיה כמו מבנה במורד השדרה, שהם יכולים ללכת
אליו מתי שבא להם. למעשה, זה תיאור לא כל כך נכון. לא יהיה דבר
כזה עבר או עתיד מבחינתם. כל הזמנים ייתפסו באותה צורה.

אני תוהה. אם ניתן להניח דבר כזה, אז הרי שניתן גם להניח שישנם
יצורים שייתפסו את המרחב כפי שאנו תופסים את הזמן. כשביל הנע
לכיוון אחד בלבד. זאת אומרת, מרגע שהיו במקום מסוים - לא יכולו
לחזור לשם. והתודעה שלהם תמשיך לנוע ממקומות למקומות, כפי שאנו
נעים מהעבר לעתיד.

הנשיקה הראשונה שלהם לא הייתה 'לפני 20 שנה', או 'כשהייתי בן
15'. אלא, 'כשהייתי במדבר'. או 'מתחת לפנס הרחוב'. הם ייאלצו
לנדוד לנצח בין מקומות ואנשים. למצוא עבודות מזדמנות. והזמן
איתם. אין עבר ואין עתיד. רק שם ופה. הם ימותו לא מזקנה, אלא
רק כשיעשו סיבוב מלא סביב עולמם. רק כשיחזרו לנקודה בה התחילו.


מסלולם נע בין כל תנאי השטח הקשים ביותר. קוטב קפוא. הם
מסתגרים במעילם, בקושי שורדים את הקור. מדבר לוהט. סופות חול
עצומות. אך היצור ממשיך לנוע, כי הוא חייב. כי עבורם, זה כמו
חלוף הזמן. שטים ברפסודה עלובה באוקיינוס ללא אופק. אישה יפה,
עוזבת, תחת אור הירח. נאבקים נגד כל הסיכויים, רק כדי להגיע
לאותה נקודה שבה התחילו. ביודעין שהם נאבקים אל מותם.