בחלום ניסיתי להגיע אליך מהעיר שלי לעיר שלך,
אבל לא היו אוטובוסים ולא מוניות,
וכל הדרכים היו חסומות,
כמוך
אבל אני לא התייאשתי,
וקטפתי פרח והרחתי אותו כל-כך חזק,
ואז קיבלתי כוחות על, ויכולתי לעוף
ועפתי אליך מעל כל האנשים וההרים,
והמכוניות והכבישים שבעולם
והגעתי לרחוב שלך, ונחתתי קליל-קליל במדרכה,
ובאתי הביתה שלך ודפקתי בדלת, ואתה פתחת
ואמרת לי "מה, מיטל, מה את עושה פה?"
ואני חייכתי, כי ידעתי שאתה מאוד שמח לראות אותי
ונכנסתי הביתה שלך, ואכלנו פטריות וראינו סרטים
וככל שאהבת אותי, אני אהבתי אותך יותר גם,
והלב שלי גדל וגדל וגדל,
עד שהוא כיסה את כל החדר.

אני צריכה זמן לכתוב את כל זיבולי השכל שלי,
אבל מי ירצה לקרוא את זיבולי השכל שלי
אני לא כל-כך מיוחדת או מעניינת,
בשביל שירצו לקרוא את זיבולי השכל שלי
בכלל זיבולי השכל שלי, הם סתם זיבולי שכל,
ומי ירצה לקרוא זיבולי שכל
אבל יש לי מעריצה! יאי!
והיא אוהבת את מה שאני כותבת,
והיא חמודה ומתוקה,
חבל רק שהיא לא בקטע של בנות
בכלל אני מתגעגעת למיקו,
כל היום סגור בבית שלו, אולי הוא עצוב,
אני רוצה לשמח אותו קצת
כואב לי הלב ככה הוא עושה לעצמו
חוץ-מזה אני צריכה לעשות כביסה,
ולטפל בעציץ
מתי כבר ירד גשם,
ואפשר יהיה להרגיש עצב אמתי,
רק אני ומיקו מכורבלים מתחת לפוך.