ארגזים גדולים של... מה?
מתנפצים אחד אחרי השני מחלון הקומה הרביעית לרחוב למטה
כל הזיכרונות, כל החיוכים, כל המילים, כל הכאבים,
כל מה שהבטיחו לי ולא קיימו, כל מה שאמרו לי כדי ש"אדע"
מכונות קטנות טיפשות ומתוחכמות לשיפור מצב הרוח,
לשימור מצב קיים נמוך
כל זה היה קיים במחשבה הגזענית, המזלזלת, חסרת המעוף,
למה לאן בכלל הוא יכול להגיע?
הבן-זונה שרמוטה מוצץ זין מלא איידס אמר לי -
"תגיד תודה שאתה חי"
כואב לך? לא נורא, תגיד תודה שאתה חי
לועגים לך? לא נורא, תגיד תודה שאתה חי
מבזים אותך? ככה צריך, תגיד בכלל תודה שאתה חי
כאילו החיים שלי לא מובנים מאליהם,
כאילו בכלל הייתי אמור למות, וזה המצב ה"טבעי" שהייתי צריך
להיות בו -
מת, מת, מת!
"אז תגיד תודה שאתה בכלל חי, ותשתוק,
ותבלע את החרא כמו גדול, ותזחל על הגחון,
ותבלע את כל הבוז שאתה סופג מאנשים כמונו,
ועוד תגיד תודה ותחייך,"
זו הסיבה שאני כאן, כשיש אנשים טיפשים בורים ורשעים כמוהו,
צריך להכניס קצת אור לחושך שהם קוברים בו את העולם,
את האנשים והתודעה שלהם
כי יש אנשים רעים, יש
והם יעשו הכול לדרוך עליך ועלייך כדי שיהיה להם טוב על הלב
אני לא נועדתי לזחול על הגחון כל החיים שלי,
אף-אחד ואף-אחת לא נועד לזה
מה הטעם בחיים מלאים סבל? זה לא החיים שנועדו לנו
כשיש אנשים סביבי שמרדדים אותי כל הזמן,
ומבטלים את המחשבות שלי ואת השקפות העולם שלי
ואומרים שזה "נדמה לי" ושזה "לא מציאותי",
אני נלחם יום-יום להוכיח להם שהם טועים,
ואני לא אפול למלכודות הטיפשות שלהם
אף טיפש לא יגרום לי להוריד את הראש,
אנשים רעים וטיפשים באים מעפר, ושם גם מקומם,
עמוק-עמוק בעפר.