הוא נפל על משכבו בלילות, והמוות הוא מתוק,
מלחש בדיחות סוראליסטיות לתוך חלומות מומחזים
הכוכבים נופלים והאהבות צונחות כמו קונפטי,
משאירות בוץ-אבק על אספלט הרחובות הקמלים
כולנו עומדים במקהלה, אוחזים ידיים, שואגים מול הרוח הגדולה,
וזרדים עפים ברוח בין ערביים, דוקרים ומזהירים את העומדים מול
הרוח
שירים אנחנו שרים, והרבה, והבן-אדם לקח מקל ועלה אל ההרים
רכבת של חושך כמו רכבת לילה לקהיר, כשעשן מתאבך מבעד לחלונות
הילדים מקוששים עצים ומדליקים לעצמם עשבים ושואפים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.