זר בן בלי בית / כמו הרגע הזה |
את עצמי עסוק ומסתכל במחשב אבל
לא רואה כלום כי זה במקום ללכת לחבק
אותך לחבק אותך ולבכות על זה שחיים רק פעם אחת פעם
ובפעם הזאת נגזר עלינו להיות עצמנו בלבד עצמנו רק
עצמנו האנוכיים הכועסים הזועפים המטילים אימה הסובלים
המכוערים פנימה פנימה פנימה הכל זורם פנימה כל הזמן והבפנים
הזה מלא ואיך יכיל עוד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|