איש אחד הוזמן לשני אירועים, לאותו הערב והתאריך,
הבטיח למזמינים שיגיע, ויפגין נוכחות כמו שצריך.
בחתונה הראשונה רקד, ולפני החופה עזב לשנייה,
חיפש, הצטופף בקושי בין שני רכבים, עד שמצא חניה.
הגיע לחתונה השנייה, בסוף הקידושין ישר לריקודים,
לאחר מזל טוב נשיקות, חזר לראשונה בסיום מנה וכיבודים.
נפרד מהחוגגים, ורץ לחתונה השנייה, להספיק לקינוח.
הסתיימו החגיגות חזר לביתו מתנשף, רעב, ובלי מצב רוח.
לאחר מספר חודשים, חגגו לו חבריו יום הולדת,
רקדו לכבודו ושתו, והביאו מתנה מכובדת.
אחד מחבריו שהתחתן לאחרונה, הביא לו חבל קפיצה,
חתן יום ההולדת נעלב, לא אמר מילה- פיו לא פצה.
למחרת התקשר לחברו, לשאול לפשר המתנה,
החבר הסביר את העניין, וכך הוא ענה:
קניתי לך חבל, כדי שתלמד-
שלרקוד בשתי חתונות, אי אפשר בערב אחד.
לא תוכל להחזיק בשני הקצוות מבלי לבחור,
היכן תרצה להתמיד, בלי להמתין בתור.
כי אם לא תשים לב, והחבל יתרופף במירוץ,
לא תוכל יותר לרקוד, אלא רק לקפוץ. |