רמי בקיש / הטיפה |
כשהוא נדרש בשעת ערות
לאפס הכל
לשייף
להחליק.
הולך בין מהמורות
זה נצרב בזיכרון ולא מרפה
לא רוצה לפרש
זה מכאיב לי.
מנסה לכוון את המוח על מצב ניוטרל
לדמיין מולי דף לבן
אבל הצבעים פולשים
מציירים לי תמונות של ציד.
האנושות מכלה את עצמה אל מול הטבע שאוכל אותה.
רוצה ללכת ללכת ללכת
לחזור לחזור לחזור
להיות ריק לגמרי.
הטיפה הזו שנשארה, מרוכזת.
עדיין כאן
תמצית כל חלומותיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|