[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא שמש
/
אישה קטנה

בהתחלה הייתה לי אישה קטנה, בגודל של חצי עיפרון, היא הייתה
אוכלת אפון אחד או שניים, והופכת שבעה. אמרתי לה "את קטנה מדי,
אין לי מה לעשות אתך," ונעלתי אותה במחסן והלכתי לישון, והיא
בכתה. כמובן שהייתי דואג לה לאוכל ולשתייה, והיא גדלה ויפתה.
מחצי עיפרון, היא גדלה לגודל של ספר קטן, ואחר-כך לגודל של ספר
גדול. אז הייתי מושיב אותה על השולחן, והיינו אוכלים ביחד,
והייתי מקריא לה סיפורים, ומספר לה על הרחובות שמחוץ לרחוב
שלנו. כשהיא הייתה בגודל של ילדה קטנה, היא התחילה לעשות
מקלחות לבד במקלחת שלי, ולא בתוך סבונייה. ואז זה היה הזמן
שהיא רצתה לעשן ירוק. אז נתתי לה, והיא הייתה יושבת על אדן
החלון, מסתכלת למטה, ומעשנת. כשהיא כבר גדלה יותר, היא הייתה
הולכת לבד למכולת, וקונה מה שהיא רוצה. ואז היא גם אמרה שהיא
רוצה ללכת ללפלנד. ואז היא כבר הפכה כל-כך גדולה, שהיא הייתה
יישנה על הגג, ואוכלת בחורשות, ועושה מקלחת / אמבטיה בים. ואז
היא אמרה לי שהיא הולכת. שאלתי לאן, והיא אמרה שהיא הולכת
ללפלנד. שאלתי אותה אם זה לא רחוק מדי, והיא אמרה שבצעד אחד
היא גומעת 50 מטרים, אז ייקח לה כמה ימים, אבל היא תגיע. עזרתי
לה להצטייד באוכל, והיא הלכה, ולא שמעתי ממנה זמן רב... שבוע.
אחרי שבוע קיבלתי ממנה מכתבים שהיא בלפלנד, ויש שם הרבה אנשים
גדולים, בנים ובנות, וכיף לה. והיא שלחה צילומים שלה עם אחרים
נשענים על עננים ושמים רגליים על גגות בתים כשהם יושבים על
בתים אחרים. אחרי שנה היא אמרה שנגמר לה, והיא חוזרת. היא באמת
חזרה, והייתה גדולה יותר. היא הייתה יושבת על הגג בן ארבעת
הקומות ומעשנת ירוק. ואז איזה נהג מונית נעצר על הכביש למטה,
וצעק עליה שלא תשב בקצה הגג, כי היא עלולה ליפול לרחוב. אז היא
פשוט קמה ועמדה באמצע הרחוב. נהג המונית לא אמר כלום, והמשיך
לנסוע, והיא שוב ישבה על הגג, וכמה בחורים צחקו.



אמבטיה
כל הזמן אני שומע אותה מתקלחת בדירה השכנה, מעבר לקיר. בין
האמבטיה שלי לשלה מפריד בסך הכול קיר, והיא מתקלחת שם. אני
יודע מי זו ואני יודע שזו היא, כי היא שרה בזמן שהיא מתקלחת.
ולפעמים היא אומרת בקול רם "אני עירומה ואף-אחד לא רואה אותי,"
וממשיכה לשיר. אבל אני בן-אדם שלא מוותר בקלות, ועשיתי חיפושים
נרחבים באינטרנט, עד שהצלחתי לקנות ממישהו שעובד בנאס"א
משקפיים שהופכים קירות לשקופים, אחרי שמורחים עליהם חמאה.
הזמנתי את המשקפיים מהר-מהר, וחיכיתי שהן יגיעו. בינתיים הייתי
שומע אותה מעבר לקיר מתקלחת ואומרת "אני עירומה ואף-אחד לא
רואה אותי," וממשיכה לשיר. ואז יום אחד הגיעו המשקפיים אחרי
ששילמתי עליהם ממיטב כספי. מיד מרחתי את הקיר שמפריד בין חדר
האמבטיה שלי לחדר האמבטיה שלה, בחמאה, והרכבתי את המשקפיים.
אכן יכולתי לראות את חדר המקלחת שלה, וחיכיתי שהיא תתקלח
באמבטיה. זו אמבטיה, אבל עושה רושם שהיא עומדת בה כשהיא
מתקלחת. ואכן ביום שישי אחד, בשעה שמונה וחצי בערב בקירוב, היא
נכנסה להתקלח. מיד הרכבתי את המשקפיים וצפיתי בה. היא התפשטה
עד עירום, ועמדה באמבטיה, פתחה את המים והתקלחה, ואני ראיתי
הכול. ואז היא שרה, ואני חייכתי, והיא אמרה "אני עירומה
ואף-אחד לא רואה אותי," והמשיכה לשיר. ואני חשבתי שבפעם
הראשונה היא טועה.



המכונית
אבא בא הביתה כולו חיוכים. "אבא, תראה את הפלייסטיישן החדש!"
"יפה, יפה," "אבא, תראה איזה קליפ מגניב!" "יפה, יפה," "אבא,
היום זיינתי בפעם הראשונה!" "יפה, יפה," הוא נכנס למטבח וליטף
את קופסת העוגיות, ואז הוציא בעדינות עוגייה וכרסם אותה
לאט-לאט. "אבא, העוגייה הזאת מורעלת!" "יפה, יפה," הוא ישב
וצפה בטלוויזיה, וגיחך לעצמו בשביעות רצון. "אבא, למה אתה
שמח?" "סוף-סוף זה קרה." הוא אמר, ונאנח בהקלה. "מה קרה, אבא,
מה קרה?" "קניתי מכונית." "קנית מכונית?!" אני ואחותי רצנו
לחלון והסתכלנו לחצר, אבל לא הייתה שום מכונית. "איפה החנית
אותה, אבא?" "אצלי בכיס." הוא אמר. הבטנו בו משתוממים. "רוצים
לראות את המכונית החדשה של המשפחה?" הוא שאל. "נו," אמרנו,
והוא הוציא מהכיס מכונית בגודל של קופסת גפרורים, והניח אותה
על השולחן. אני ואחותי פרצנו בצחוק, "מה, זו מכונית צעצוע!"
"זו לא מכונית צעצוע, זו מכונית מתנפחת," אמר אבא נעלב.
"אי-אפשר לנפח מכונית," אמרתי, ואחותי כבר הלכה לחדר השני
בחוסר עניין. "אפשר, אפשר. יש לי משאבה במחסן." "סתם שטויות,"
אמרתי, ולא דיברנו על זה עוד באותו היום.

למחרת אבא קם מוקדם והתכונן לעבודה. "יש לך כסף לאוטובוס?"
שאלתי אותו. "אני לא נוסע באוטובוס," אמר אבא, "אני נוסע
במכונית." "איזו מכונית?" "המכונית שקניתי אתמול." לקח לי רגע
להיזכר - "המתנפחת?" "כן." אני פרצתי בצחוק. הוא שם את המכונית
הקטנה בכיס, לקח משאבה, ויצא מהבית. אני עקבתי אחריו דרך
החלון. הוא שם בחצר בחנייה את המכונית הקטנה לשולי הכביש, חיבר
אליה את המשאבה, והתחיל לנפח אותה. לתדהמתי היא אכן התנפחה
וגדלה. -אי-אפשר לנסוע בדבר כזה...- חשבתי לעצמי. כשהמכונית
הייתה בגודל של מכונית טיפוסית, הוא שם את המשאבה בתא המטען,
נכנס למכונית ונסע. הייתי כל-כך המום.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים הם כמו
מדפסת. היא
מדפיסה בסדר
ונהנים עד שנגמר
הצבע או מוצאים
אחד יותר טוב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/10/16 12:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה