כאילו, הוא די דומה לי, באיזה מובן
אותה צורת עיניים, אותו חיתוך דיבור
יש לו ידיים, וגם לי, וגם אף קטן
והעיניים שלו מדברות כשאצלי הן לא אומרות מילה
אבל הוא סופרמן, וגם אני,
למרות שאני סופרמן מזדקן
ויש לו קעקוע של חרגול על היד,
ולי יש קעקוע של בתולת ים על המצח
והוא כל-כך מתוק, לאכול אותו, לא באמת.
צדפים מדברים זה מראה מסוכן,
לעיניים שלא יכולות להגן על עצמן
וגם ילדים רצים זה מראה מטריד,
איך הם קופצים מחישוק, לאבן, ולאיזו תפנית,
בחיים שלהם שלא עוצבו במלואם, והיא מביטה בי בעיניי ים
אני הלך-רגל על ספינת חלל,
יש לי רובה לייזר ומשאלות צפות אל-על.
היא מקלפת תפוז בכזו מיומנות...
מאיפה היא רכשה את המיומנות הזאת?
גם אני רוצה להיות תפוז,
והיא תקלף אותי בידיה הרכות,
ותסחט את המיץ שבי לתוך פיה
עם לשון ורדרדה עגולה רכה,
עם קולטני טעם זעירים ענוגים רגישים
עם התאווה שלי לשתות את עצמי מפיה
עם האיבר שלי שמזדקף בכל פעם שאני חושב עליה.
אקדח לייזר יכול להיות רב עצמה,
אם יודעים להשתמש בו נכון
הוא יכול לעשות חור דקיק כראש סיכה,
ואיש לא יידע מאיפה נורתה הירייה
אבל פה בגושן זה לא חוקי - להחזיק כזאת תחמושת עתידנית
מי שנתפס מואשם מיד בבעילת קטינה,
ונשלח לעשרות מאסרי עולם מצטברים
בלי אפשרות לחנינה,
בלי יכולת לקבל מחילה,
רק הוא והראש המעוות שלו,
הטרוד במחשבות שווא ללא פשר,
במבוך המתפתל של עברו ותפיסת עולמו המשובשת.
בלי אפשרות לחנינה!
רק אגרטל מסכן שנשאר יפה,
יגיד שפעם הייתה פה אהבה. |