אהוב: הו, אני כה מתרגש מאהבתי אלייך, שכולי רועד בגופי ובנפשי
כחיית מים זעירה.
אהובה: האהבה כה עדינה ורגישה. לב אנושי מאד פועם בתוך גופי
הנזרק אל אש התאווה.
אהוב: גופך כה ענוג, ככלי זכוכית יפה. הו, האהבה פורחת בינינו
כשלל פרחים גדולים וססגוניים.
אהובה: מה אהבתי פרחים. אכן מסומק אדמתי ואדמה לוורדים אשר
בגינה ואולי תגישם לי.
אהוב: את כל התבל אתן לך, אהובתי, כי את דומה לתבל כולה. כמוה
עגולה את, ענוגה ופלאית.
אהובה: האביב שוב פורח בשלל גווניו וצליליו. בוא ונשוט בתוך
האביב הרב ונגמע את יופיו ופלאיו.
אהוב: מוזיקה טובה היא לכל יצור, אף לצמח ולתינוק שטרם נולד.
את יפה כמוזיקה טהורה ופשוטה.
אהובה: והצלילים מתעצמים ונמשכים בסחיפות עמוקות, ומלאכים
מביטים בנו ופורטים בנבלים.
אהוב: המלאכים מביטים בנו עצובים, מודאגים לנו, אי שם מבין
אותם אינספור כוכבים שביקום.
אהובה: ומי יודע? אולי מאחד הכוכבים בוקע ומציץ בנו יצור רך,
ענוג ומוזר וצופה באהבתנו.
אהוב: אהובתי, הביטי לירח! הוא כה שלם ולבן וענוג, כפנייך
הזורחים מרוב תמימותם.
אהובה: ויש שגם הירח בוער בחום המחשבה. הבה ניסחף אליו ונעוף
עד שניגע בו ובאורו המשכר.
אהוב: אזכור ימים שחורים במערת האימה, בה האהבה כלואה וראשונית
כאנשים קדומים.
אהובה: בוא ונטפס אל פסגה גבוהה ונביט ברקיע זרוע כוכבים, כזוג
נסיכים נעלים.
אהוב: את לי נסיכתי, מכותרת בהילת יפי בתולת ים, כנחושת יפה
המעוטרת מעשה אמן.
אהובה: חום האהבה ממלא את הרוח בנועם אדום ושקט, וקרבת האנוש
תישמר בו לעד.
אהוב: ימלא חום האהבה את רוח האדם, כיצירה משובחת של מלחין,
לכל הדורות.
אהובה: אור גן עדן גדול כשמש ומלא ציפורים ופרחים יזרח עלינו
וימשכנו, ונהיה לזוג המאושר ביקום.