לֹא בָּאתִי לְקַלֵּל הַיּוֹם
לִקְבּוֹר בָּאתִי וּלְקַלֵס
שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֵין לִי אֵמוּן בְּמַעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ
יֵשׁ לִי אֵמוּן מָלֵא בַּמַּעֲרֶכֶת הַמִּשְׁפָּטִית
גוֹד בְּלֶס

אֶמֶשׁ עוֹד הָיִיתִי
אֶחָד מִצֶּמֶד חֶמֶד שַׁקְרָנִים
בִּמְשׁוּלָש חָבִיב
עִם כְּבוֹדוֹ
לֹא בָּאתִי לְקַלֵּל הַיּוֹם
כִּי אִם לִקְבּוֹר
לִקְבּוֹר בִּי כָּל בְּדָל אֱמֶת וֶאֱמוּנָה
שֶׁיֵּשׁ בְּךָ, כְּבוֹדוֹ, אֶת הַרֶגֶש
הַנִּידְרָש לְהַשְׁלָמַת הַתְּמוּנָה

הֶחָזוֹן נִפְרַץ בִּגְלִימוֹת שְּׁחוֹרוֹת
קְבָל עֵד מַלְכוּת וְרִיבּוֹן
לֹא נוֹרָא לְהַפְסִיד לַתּוֹבֵעַ
לֹא הוּא הַקּוֹבֵעַ, פַּרְדוֹן,
הָאֱמֶת הִיא וְכָל הָאֱמֶת
רַק לֹא לְהַפְסִיד אֵצֶל כְּבוֹד הַשּׁוֹפֵט

מִי שֶּׁבָּא לְהָטִיחַ שֶׁקֶר בְּשֶׁקֶר
מִי שֶּׁבָּא
לְגַלּוֹת זִיק שֶׁל צֶדֶק יוֹצֵא אֶל הָאוֹר
הוּא סְּתָם-תָּם

כִּי טוֹבִים הַשְׁנַיִים לַשֶּׁקֶר
וּמְיַיחֲלִים בְּכָל לֵב
שְׁיִטְעֵה, כְּבוֹדוֹ
אֲבָל לְטוֹבָתָם