אני יושב על הכיסא שלי ומבשל אותו,
בזמן שהיא בלונה-פארק של שדים ומפלצות
אני מנסה להזכיר לעצמי שהייתי שם,
ואין שום סיבה שאהיה שם שוב
"שיבוש בתוכנה", קרא לזה הד"ר
בעולם מושלם לא היה קיים דבר כזה,
כי העולם היה מתאים עצמו אליך
פיתויי השיגעון קוראים לנו מ-כל פינה,
כאילו לשיגעון יש עצמה
הדמויות בסרטים משוגעות, השירים ב-סטלה,
ונדמה שלמשוגעים יש חיים מעניינים
מותר לי להצביע כמה זה כואב,
להיתקל שוב ושוב בחומות המציאות האכזרית,
כמו שהיא עוצבה על-ידי הסביבה, ולדמם?
אני בן-אדם של שחור ולבן,
אני בן-אדם של צבעים
אני יודע מה צודק ומה לא,
גם אם האנשים כולם חושבים ההפך
אז אומרים לך , "תשכח מזה, העולם הזה זמני,"
באותה נשימה מאוד פוחדים שתעשה לעצמך משהו
אתה יוצא כמו דון קישוט של העת החדשה,
להילחם במפלי מים
והכול זה משחק בעיניי האלים,
אז למה שגם אתה לא תיהנה?
את תהיי בסדר, כי אני מחזיק לך את היד
גם אני אהיה בסדר, כי אני אאוט-סיידר
אל תתני למציאות לכפות עצמה עלייך!
מציאות היא דבר גמיש,
ואם אנשים החליטו שהיא "ככה," זה לא אומר בהכרח שזה נכון
אנשים סובלים וכואבים כי המציאות דוחה אותם,
זין על המציאות!
היא עוצבה על-ידי אנשים קרים וצרי-אופקים,
היא גמישה מאוד, והיא לא חייבת להיראות כמו שהם קבעו.