מזדיינים ומזדיינות על צג המחשב,
ברחובות, בטלפון, בבית שלי
כאילו לא מוצא חן בעיניהם שאני קיים
מי בכלל רוצה להיות במדינה הזאת,
בבית הזה,
אבל איזו ברירה יש לי.
מי בכלל רוצה להיות בחיים האלה.
אולי זה רק "קריזה" כמו שאבא קורא לזה
אולי אני לא כל-כך רגוע
אני עייף מהחיים האלה, אין לי כוח...
זה כמו להיות במבוך של סכינים
אני רעב, ואין לי אוכל,
אני עייף, ואני לא יכול לישון
אני שותה את הלב שלי בשלוקים גדולים
אני שותה את הדם שלי, את המוח שלי
לצאת מנקודת הנחה שאני רוצה לחיות,
זה טיפשי מאוד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.