|
תפרחת ימיי מוארת
בשיאה ואני עונדת פניני מסע
על צווארי למוד השנים.
בפרוורי הנפש צומחים
אשכולות של אהבה
נתלים הם על ענפי ילדות
שאינה נגמרת ועל סבתות.
חלומותיי אינם קמלים
ברוח החמה.
כינורות מנגנים שפה
שאינה נגמרת,
של ערגות ישנות
כבושם הבא מן הערוגה בגינה. |
|
|
הגראס של השכן
תמיד ממסטל
יותר.
יאשה פר'סר' עם
דימוי עלוב
לסטלה עלובה עוד
יותר, מסקנה:
התבלין של
דומינוס לא
ממסטל אבל עושה
אדום בעיין
ושורף בגרון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.