עדי היפנם / ביני ובין נוגה |
קושרים אותי אליך נימים. נימי דם דקיקים. מתוך עורקי מתוך
פנימיותי
אני מרגיש איך הנימים ניהיים עבים יותר וקשוחים, והצבע האדום
של החיים הופך אט אט לצבע אדמה, והשרכים הללו גודלים ומתארכים,
עד אשר את רחוקה וחבלים עבותים שרועים על האדמה בינינו. הם
כבדים ומתים, הם רפים, לא מתוחים. הם פקועים ושערות קשות
מבצבצות. אני מעביר את היד ומרגיש את הדיגדוג של הפלומה הקשה
הזו.
אני לא רואה אותך. את כבר רחוקה. הרחקתי אותך ממני?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|