ונשב בבית כיסא מול כיסא
נבחן פנים ונפש
הבית יחשיך,
ואור מתכתי של  סוף יתגנב
מאיים ומרגש כמפלצת
הצללים יתארכו בחדר
מסמנים את אורך הזמן שנותר
השקט יחדור עצמות כמו הרוח
שנכנסה דרך חלון שנשכח
קור מעיק בגרון וציפייה להמשך
יעטרו שני גופים שקפאו במקום
ורק את ואני, אני ואת
בבית שהחשיך כבר, רק זה נותר.
את האור צריך להדליק, זהו ערב שבת
זמנו של הזמן הלא מוגדר תם, עבר וחלף.
ונשאר רק לקוות שיבוא עוד ערב
בו צללים מתארכים ורוח חודרת
בו אור מתמעט מרגש כמפלצת
בו שני גופים בציפייה מטלטלת
בו מה שנשאר הוא רק אני ואת
בוחנות פנים ונפש