הילדה שלה הייתה יפה. גם במובן ספרדי, מזרחי, או אשכנזי. הילדה
שלה הייתה יפה אפילו במובן סקנדינבי, אסייתי, ודרום אפריקאי.
אפילו במובן רוסי או אמריקאי, היא הייתה יפה. בגלל זה גנבו
אותה מהמקום הירוק, והיא לא ראתה את המקום הירוק 7000 ימים.
כשהיא החליטה בכל זאת לחזור אל המקום הירוק, זה היה מעין מרד
פרטי. היא לקחה את חברותיה ההריוניות, ונתנה גז.
ג'ו האלמותי שלט במים. הוא היה שואב את המים מהתהום, וחילק את
מנות המים כראות עיניו. אם האוכלוסייה לא הייתה מספיק ממושמעת,
היא לא הייתה מקבלת מים. לכן לאוכלוסייה לא הייתה ברירה אלא
להיות ממושמעת תמיד, אם היא רצתה לחיות. ג'ו האלמותי היה זקן
מאוד. שנותיו נמדדו והוערכו בכמאתיים שנות חיים. הוא היה עדיין
בחור צעיר ופוחז כשהעולם הישן התחיל להתפרק. אז היו גלידריות,
מנקי רחובות, תמרורים וסרטים, טלוויזיות ומוזיקה. אז היו מים,
אז היו חיים. ובאותו הזמן ג'ו האלמותי, שהיה עדיין צעיר מאוד,
היה מנהיג של חבורת אופנוענים. הם היו לוכדים נערות יפות,
אונסים, והורגים את הגיבורים שניסו לשחק אותה אבירים. הם היו
שודדים, והמשאב שהתחיל להצטמצם ראשון באותה התקופה, היה הדלק.
הם שדדו דלק. בשביל האופנועים.
הילדה היפה עדיין הייתה יפה, אבל לא מעודנת, כבר לא. היא הייתה
קשוחה, ועורה היה מחוספס, וגם יד היא הספיקה לאבד ב-7000 ימים.
היה לה דם אמתי כמו לאוכלוסייה הפשוטה, אבל היא הייתה מפקדת של
אחת הזרועות המבצעות של ג'ו האלמותי, שחי כבר מאתיים שנה בערך,
מאז שהעולם הישן התחיל להתפרק. היא הייתה מבצעת משלוחי דלק
לפראיים אשר בהרים, וזו הייתה עבודה מסוכנת, כי היו עוד
קבוצות, והם לא יכלו לשלם על דלק, אז לפעמים הן היו מנסות לקחת
אותו בכוח, ולהרוג את כל מי שהיה אחראי על המשלוח. קרבות רבים
היא נלחמה כדי להעביר את הדלק ממקום למקום. בכל משלוח היה לה
מספיק דלק לנסיעה של אלפיים ימים, במשאית תדלוק כבדה ומוגנת
היטב. אבל הפעם היא החליטה להשתמש בדלק בשבילה, ולא למסור
אותו. היא רצתה להגיע למקום הירוק, היכן שנולדה, ומעט ממנו
זכרה. היא החליטה לקחת איתה חמש נשים הריוניות, כדי שהעובר
שלהן יולד במקום טוב יותר, ולא ישמש שק דם לחיוורי הפנים
והגוף. האמת שאשתו הזקנה של ג'ו האלמותי ידעה על תכניתה של
הילדה, שכבר לא ילדה, ושמה היה פיונה. והיא סידרה שפיונה תשובץ
להעביר את משלוח הדלק, לכאורה, וגם סידרה את מקומן של 5
ההריוניות איתה במכלית בתמורה. היא רצתה שהן יילדו ילדים
וילדות בריאים, במקום יותר בריא.
המכלית של הילדה פיונה, עם כל משלחת הדלק על המשאיות
והאופנועים והמכוניות, הייתה מוכנה כדי שתצא בראשה למכור דלק
לפראיים. בידה הבריאה ובידה ה-ביונית היא פמפמה את המנוע,
ויצאה כמו שהורו לה מתי שהורו לה. אך לאחר עשרים קילומטרים היא
שינתה מסלול על דעת עצמה. חבריה למשלחת היו מופתעים, ושאלו מה
הן ההוראות החדשות, והיא האכילה אותם במידע מוטעה. אך לא חלף
זמן רב, ואחד המפקדים שפיקד תחתיה הבין שהיא מורדת, ומשקרת. כל
חברי המשלחת יצאו נגדה, והיא נאלצה לנער אותם מזנבה של מכלית
הדלק, שהייתה גם רכב מלחמה. ואז יצאו ההריוניות מתחת לרצפה,
והם נסעו בבטחה, כשתצפיתן אחד של ג'ו האלמותי ראה, שפיונה היפה
והקשוחה מרדה, והיא נוסעת לא בנתיב שנקבע. מיד נמסר המידע לג'ו
האלמותי, שעשה בדק בית מהיר וגלה את ההריוניות החסרות. הוא
הבין שזה התאפשר רק הודות לאשתו הזקנה, וזעק נגדה באימה, והיא
כנגדו חשקה אימה משלה. אך הם לא פגעו זו בזה. מיד יצאו רכבי
מלחמה להחזיר את פיונה, הנשים ההריוניות, ומיכל הדלק האדיר.
ועל החרטום של אחד מכלי הרכב היה קשור ומוצלב בברזלים עם גאג
בפה, מקס. איש חוק לשעבר, שורד בהווה.
הקרב היה קשה, בעוד נגן גיטרה חשמלית שיורקת אש ניגן על אחד
מכלי המלחמה הכבדים. איש לא רצה לפגוע במקס, שנחשב שק דם גדול,
והוא הצליח להימלט ולחדור לתוך המכלית של פיונה. שם הוא לא
נלחם בה, אלא עזר לה, ולאחר שעברו את הקניון וביצעו חסימה של
המעבר, הנשים נתנו לו מים, ומסורית להוריד את מסכת הברזל מעל
פניו, והגאג בפיו.
הם נסעו מאה ימים, והגיעו למקום הירוק. אבל המקום לא היה ירוק
יותר, הוא הפך למרחב עצום של דיונות חול, כמו כל העולם החדש,
ופיונה פירקה את ידה ה-ביונית וגררה את רגליה בחול, להיקבר בו
בייאוש גדול, כשהיא מקוננת לאלים על צחוק הגורל. |