אין אני לי בלעדיי
בואי בפזמון משובב נפש
הכינורות בוכים את הלב הקרוע שלי
אני שר שיר לפני החידלון,
במשרפת האש של האלוהים
הימים ימי משיח, וסנדליי מתפוררות
רעם ותפרחת אובך מתגלגלים מההרים
על חלקת המדבר קוראים לי להקים אוהל
האדמה קשה לתקיעת יתדות הבד
שמש צוחקת ומקלסת בשמיים של אימים
צחוק פרוע של שוטה זקן, שיכור
ברירה כבר אין, כך נאמר לי
קריאת ההשכמה מהדהדת בכל פינה
אם זוהי גאולתי, מדוע מרגישה היא כאבדני?
אני חוזר הביתה, אני והגיטרה,
אני חוזר הביתה, והדרך שרה...