אני בא לעשות איתך שלום סבתא, אל תתרגשי.
אמנם אני מפחד בכללי מנשים בזמן הזה, אבל איתך אני רק רוצה
לעשות שלום.
הגוף שלי גוש של כאבים מאז שאת עולה לי, כמו חלום בלהות
הזיכרון של המשפחה ההונגרית שפעם הייתה לי, בסלון ביתך המדכא,
ליד מסך הטלוויזיה הראשון, עם הכפתורים לצד המסך.
אני סולח לך סבתא. אין בי יותר טינה ואינני רוצה להחזיק אותך
רגע אחד נוסף. צאי לשלום ומי ייתן ודרכך בעולמות העליונים תהיה
שוגה בשושנים ובהחלט נעימה יותר מזו שלקחת על פני האדמה.
ולא יהיה איך לנקום, ולא יהיה למי ללמד את הלקח הזה, את אסון
העולמות שהיה מנת גורלך. זמן להמשיך הלאה.