"יפה שקיעה ללב עצוב..."
הוא אמר ומחא את דמעותיו מעיניו
"אל נא תאמר - זו היא דרכי האחרונה..."
אמרתי ומחיתי את הדמעות שעוד נותרו מעיניו,
"הלו את אור היום הסתירו שמי העננה..."
"הו, אתה כל-כך פיוטי! זונות כמוך הייתי אוכל לארוחת בוקר,
כשעוד היה לי בוקר, וכשעוד הייתה לי ארוחה!"
"אז אולי הגיע זמן שתשקע בשינה מתוקה...
נים-נים... נים-נים..."
"הבנים נים-נים, והבנות נות-נות,
ואני לא מתכוון לאכול אשל ולחם בערב יום השנה החדשה!"
"באמת שאין צורך בכך, יקירי... אתה יכול לאכול קבב :)"
"כן..." הוא חייך, "אני אדפוק כמה קבבים-בבים, ויהיה אחלה...
אבל אל תגלה לאף-אחד, שלא יחשבו שאני שמן..."
"הו, לא," אמרתי בחמלה, וליטפתי את הכרס הענקית שלו,
"אתה לא שמן, אתה לא שמן."