לא היה לי מה לעשות. ישבתי בבית הקפה ועישנתי את הסיגריה
המזוינת שלי ש-למה אני מעשן אותה בכלל. אבל אני אוהב לעשן
אותה. ופתאום קפץ לי הטרול הזה משום-מקום, מתחיל לצעוק,
ולצחוק, ולהצביע "אתה ארנבת, אתה ארנבת!" הייתי המום לגמרי.
הסתכלתי סביבי, אבל אליי הוא התכוון. הוא הצביע ישר אליי,
וכמעט תקע לי את האצבעות בעיניים, וצחק, ולעג "אתה ארנבת, אתה
ארנבת!" קמתי משם במהירות וניסיתי להתחמק ממנו, אבל הוא רץ
אחריי, ורדף אחריי, וצעק "ארנבת נמלטת, ארנבת נמלטת!" עברתי את
קרן הרחוב ונכנסתי מיד לחנות בגדים, חשבתי שזה יטעה אותו,
ובאמת הוא עבר את קרן הרחוב, הסתכל מבולבל לכל הצדדים, ואז
רחרח באוויר ונכנס ישר לחנות הבגדים "ארנבת מפוחדת, ארנבת
מפוחדת!" הוא צחק, ולגלג, ואחז בבטנו בעודו צוחק. "אדוני, יש
לך טעות, אני לא ארנבת." אמרתי לו, והוא אמר לי, אז אמרתי לו,
והוא אמר לי. אמרתי לו "לך, תתרגל איתה!" ורצתי משם מוכה אימה
ברחובות הסואנים, והוא רץ אחריי כמו שד למרות שהיה טרול, ואני
קניתי מהר-מהר מקלע אוטומטי, וריססתי את כל הרחוב, וגם אותו,
והוא צוחק, צוחק... "ארנבת מבוהלת, ארנבת מבוהלת!" אז רצתי על
חיי אל ההרים, אבל גם שם הוא השיג אותי. ולא עבר רגע, ומצאתי
את עצמי על סוס, קשור בידיי מאחורי גבי, ולולאת חנק המשתלשלת
מענף סביב צווארי. "ארנבת נחנקת, ארנבת נחנקת!" הוא קרא, ובידו
היה שוט, והוא הצליף באחורי הסוס. הסוס התחיל לדהור, אבל אני
נשארתי בתוך לולאת החנק, תלוי מענף על חבל, עיניי מתגלגלות
בראשי, ואני שומט אט-אט את גופי מנשמתי, ונשלף לעולמות אחרים
בעודי ממלמל-מלחש - "טרול ארור, טרול ארור."