מהיום הראשון שפגשתי אותך,
חשבתי עליך - בכל שעה, בכל דקה.
קיוויתי שגם אני מסתובבת בראשך,
אך מהר מאוד האשליה התפוגגה...

כל האהבה שלי אלייך, הפכה לשנאה.
אוהבת אותך, אבל אין לי ברירה...
הלב שלי צועק!
מתמלא בגעגוע...
הלב מיום ליום, נעשה יותר פגוע.

נמאס לי ממך, נמאס לי מהכול.
לא מוכנה בגללך שוב ליפול!
רוצה שתלך כי הלב לא יכול...
רוצה שתעשה אחורה צעד גדול.

עמוק מבפנים כל כך מתגעגעת :(
אבל יודעת שבלבך לא באמת הצלחתי לגעת...

אז קח כרטיס יציאה מחיי...
תעלם ותיקח אתך כל זיכרונותיי.
תארוז אותם בתוך מזוודה נעולה,
מזוודה שמיום ליום תרחיק אותי ממך...

כדאי לך לחשוב קודם פעמיים,
כי בסוף אתה תבין מה היה לך בידיים!
מחיר הכרטיס הוא יקר ביותר,
אין הנחות ואני לא אוותר!

רוצה ממך לשכוח, כי נגמר לי הכוח...
רוצה שתעוף ותיעלם מחיי...
ונראה אם יהיה לך טוב בלעדיי!

לנצח אני אחפש את המפתח...
אבל בינתיים המפתח ללבך לא פותח :(
אחפש את המפתח בכל העולם...
כי למרות הכאב,
כרגע - בשבילי אתה מושלם...

אך אגלה לך סוד,
שאולי לעולם אתה לא באמת תגלה,
שאני בפנים עמוק יודעת,
כי אני את הקולות הפנימיים שלי  - תמיד שומעת...

בסוף הדרך אני עוד אמצא את האדם המושלם עבורי,
האדם הנכון אשר ישלים אותי.

האדם הזה עוד יבוא,
האדם הזה עוד יגיע.

יום יבוא ומבט אחד יתפוס שני,
ואז ביום הזה בזמן אחר,
עם אדם אחר - נכון יותר,
מפתח אחד שתי דלתות נעולות יפתח ללא כל קושי,
ואז לאושר גם בתחום הזה יפתח ה השער בזמן נכון ומדויק,
ואז אבין למה ומדוע כעת הדלת ללבך בפניי כרגע נעולה...

אך עדיין למרות כל זאת בפניי עולה השאלה...
מדוע זה לא אתה?
מדוע אני עדיין מחכה?
למי?
ולמה זה לא אתה?