השתמשתי במנות הראשונות
ישבתי במיטה כש-כל הכרס שלי מוטלת לפניי
אני אדם מנוון של חיים עירוניים מנוונים
אוכל אוכל מקופסאות שימורים
אני לא צד, ולא רץ באחו
לאמתו של דבר אני לא רץ בכלל
יושב כבד על הכורסה, בוהה בטלוויזיה
בוהה בציפורים האלופות במעופן
השמיים מושכים עננים, ועיניי מתכסות דוק עצבות,
לנצח השאר בוהה דרך החלון
כשאנשים מושכים במכוניות, אופניים חשמליות,
אני הולך רק עד קצה הרחוב,
ולא עולה על אף כלי רכב או אופניים
ניצב במקום
אותו רחוב, אותה שכונה, כמו לפני שלושים שנה
אותה הדירה בקומה הרביעית
אותו חדר, אותה מיטה, אותה כרית,
אותו אני
מושך בעליות כדי לא להיסחף לים
יושב על אותו ספסל תחת אותו עץ,
ומסתכל אל אותם החתולים, הצאצאים
הילדים גדלו, ועכשיו הם אנשים מבוגרים,
הם הביאו ילדים שלא ידעו את שנות התשעים
וצעיר בן עשרים מסתכל אליי כאל זקן,
כאילו לא טעמתי את מה שהוא טועם.