ישבנו על החוף, והחול הצהוב העלה בועות של צהוב בעינינו, עד
שנדמה שגם המחשבות שלנו צהובות. גיא ניסה לנפח את האי, אבל
הריאות שלו היו חלשות מדי, הוא היה בסך הכול בן 8, לכן גם אני
עזרתי במידה מרובה לנפח את האי, כשגיא עוזר לי מדי פעם, אך
נזהרתי שלא יתאמץ יותר מדי. האי היה למעשה מזרן ים ענקי, בגודל
של מיטה כפולה, שבמרכזו דקל עשוי פלסטיק שהתנפח עם האי ונתן לו
צורה משעשעת יותר, אקזוטית יותר. דקל הפלסטיק המתנפח במרכזו של
האי המתנפח, שהיו מפלסטיק, שימח אותי למרות שדרש יותר עבודה על
הניפוח, של כל החבילה של האי והדקל, כשהוא התנפח גיליתי שהוא
נותן צל על האי - למרות שהגזע היה עשוי בלון פלסטיק, וגם
הענפים, אבל היו בדקל עלים גדולים עשויים מבד. גליה וגיא בחרו
את הדקל הזה בעצמם, אחרי שאמרתי להם בגחמה של רצון טוב שהם
יכולים לבחור איזה מזרן ים שירצו. לאמתו של דבר הם בחרו את
מזרן הים הכי גדול והכי יקר, למרות שלא ידעו זאת, ולי לא הייתה
ברירה אלא לקנות אותו, אם לא רציתי לאכזב אותם.

נדרשו לנו שעתיים לנפח את המזרן הזה, וכשהילדים גילו שהוא צף,
הם מיד רצו לעלות עליו. ציינתי לעצמי שבפעם הבאה אביא איתי
משאבה, ועליתי עם הילדים על המזרן, אשתי נשארה בחוף. הילדים
הניעו את ידיהם במים, ואני ניצלתי את ההזדמנות לקרוא את הספר
שכה רציתי לקרוא. הילדים דיברו ביניהם, גליה הייתה בת 5, והזמן
חלף בלי ששמתי לב מה קורה סביבי, אך כשהתעשתי גיליתי שאנו
רחוקים מאוד מהחוף, עד שלא נראו האנשים כפרטים, אלה כרצועה
צבעונית רחבה. הילדים, למען האמת, היו די שקטים ורגועים, ולא
הבינו את חומרת המצב. בדקתי את כיוון הרוח, והבנתי שהדקל מרחיק
אותנו במהירות מהחוף, כשהרוח נושבת בו. לכן קיפלתי אותו
לשניים, וקשרתי אותו בשרוך ששלפתי ממכנסיי. זה האט את תנועת
האי, אך עדיין התרחקנו מהחוף, ולכן שקלתי מה לעשות.

כמובן הייתה את האפשרות לחתור חזרה לחוף, אך זה נראה חסר
סיכוי. לא היו לנו שום כלי חתירה, מלבד הידיים שלנו. יכולתי
כמובן לשחות אל החוף, ולאחר מכן להזעיק עזרה ולחלץ את גיא
וגליה הקטנים, אך לא סמכתי על גיא שינהג בתבונה, הוא עלול
לעשות איזה מעשה שטות שיטביע את שניהם. על גליה סמכתי, למרות
שהייתה יותר קטנה, אך היא לא יכלה לקחת אחריות על גיא הגדול
ממנה בשלוש שנים. לכן חשבתי בפניקה קלה שזו עלולה להיות כתבה
מסקרנת מטור בעיתון, במדור הקטן בדף הלפני אחרון, איך אב ושני
ילדיו נסחפו ונעלמו אי-שם בתוך הים על מזרן ים מפלסטיק. האם
ידעו לציין את הדקל? אך לפני שאיבדתי תקווה, התקרבה אלינו סירת
מנוע קטנה של משמר החוף, ואנו נאלצנו לזנוח את האי הצף שלנו עם
הדקל, שעלה סכום לא מועט, ולעלות על סירת המנוע שהביאה אותנו
לחוף בבטחה.