ארז בר / נמל הבית |
וחלקת דשא ירוקה
מתרפק על זיכרונות
ושמש רכה
רכבות דוהרות
חוצות
שנים ומקומות
שאתמול
היו לי בית.
באניות שנכנסות לנמל
אני צופה
דרך משקפי שמש
שמסננות קרינה
אבל לא דמעות.
גוררת מפלסת
את דרכה
בין רציפים
ובין הגלים
צפים מעלה
זיכרונות.
עגורנים מניפים
משא כבד
מבטן אניית סוחר
שעגנה ברציף
ואצלי משאות ילדות
נפרקים אל נמל הבית
שמעולם לא הפסיק
לשובם לחכות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|