״תקווה היא רצון שתתגשם במציאות התרחשות שהאדם רוצה בקיומה״ כך
אמרתי למנער החלומות הצעיר שעמד לצידי.
שנינו, ועוד רבים אחרים, היינו עסוקים בניעור עצי החלומות
ששתלנו בחורף הקודם.
״אתה מבין?״ שאלתי את אותו מנער חלומות, ״ כאשר התקווה מפעמת
בליבו של אדם, היא מפיחה בו חיים. כפי שהמים חיוניים לקיומו של
אדם, כך גם התקווה.
״איני בטוח שאני מבין לגמרי למה אתה מתכוון״ אמר מנער החלומות
בעודו תופס חלום נוסף ומכניסו לקופסא.
״עליך להבין דבר מהותי ידידי הצעיר. אנשים רבים טועים בנתינת
חשיבות רבה יותר לגוף. הם משקיעים מאמצים בלתי נלאים בחיזוק
הגוף, שמים את הדגש כמעט לחלוטין על הפן הפיזי של החיים.
אנשים אלו אינם מבינים שלחיי האדם קיים פן אחר, רובד חשוב לא
פחות, אותו לעיתים קרובות נוהגים רוב האנשים להזניח.
רוב בני האדם דואגים באופן תמידי למזון, לשינה, לבריאות הגוף.
אנשים אלו אינם דואגים לפן הרגשי, לרובד הרוחני של חייהם.
הם מזניחים את הנפש, ונותנים לליבם לדאוב. הם מניחים לתקווה
לסור מביתם. הם נותנים לחלומותיהם לשקוע. הם אינם מבינים שגוף
ונפש אחד הם.״
״מה קורה לאנשים כאלה ? מה קורה לאנשים שאיבדו את התקווה?
שאיבדו את החלומות?״ שאל אותי מנער החלומות הצעיר בעיניים
פעורות, כשחלום שזה עתה קטף נשמט מידו.
״כאן אנחנו נכנסים לתמונה״ אמרתי והרמתי את החלום שנפל מידו.
היה זה חלום על בית ומשפחה.
״עבודתינו אינה פשוטה, וכמו שלחיים שני רבדים כך גם לה. ברובד
הפיזי, המשימה אינה קשה. כל שעלינו לעשות הוא לזרוע בחורף את
זרעי החלומות, ובהתקרב הקיץ, בבוא האביב, לקטוף את החלומות
שזרענו.״
״זהו? זה הכל?״ שאל אותי מנער החלומות הצעיר בעיניים בורקות
כשידו כבר מושטת לחלום על הענף הקרוב.
״חכה רגע בני. לכל שני פנים, שני רבדים. החלק המסובך יותר הוא
הרובד הרגשי.
אנו זורעים את זרעי החלומות לאנשים ספציפים, כל מנער חלומות
לאדם אותו הוא בחר.
על מנער החלומות להכיר לעומק את האדם, לדעת את נפשו, להבין
לליבו. עליו לדעת מה חסר בחייו הרגשיים, על מה הוא כואב, איזו
תקווה עזבה את נפשו, על מה כבר אינו מעיז לחלום.
לאחר שזיהה מנער החלומות את אותו הדבר, עליו לעצור, לעצום את
עיניו ולחפש בנפשו. לחפש בנפשו את אותו החלום שחסר לאדם המיוחד
שלו, לאדם שלמענו הוא מוכן לקחת חלק מליבו.
כי הרי בני, זרעי החלומות שאנו זורעים, הם אינם זרעים שכל אחד
יכול לקנות במשתלה כזו או אחרת. כל זרע של חלום הוא חתיכה קטנה
של לב, שמנער החלומות בחר להעניק לאדם שלו...״
״וזה כואב, כשלוקחים את החתיכה מהלב?״
שאל אותי מנער החלומות הצעיר כשהבעת חשש על פניו.
״אולי בהתחלה בן, אבל לאחר זמן, כשהעץ יכה שורשים, יצמח ויגדל
והחלומות שזרעת ינבטו ויצמחו יחד איתו, תוכל לקטוף את אותה
חתיכה שנתת מליבך, רק עכשיו היא תהיה באריזה שונה. חתיכת הלב
שזרעת תהפוך לחלום, ואותו תעניק לאדם המיוחד שלך. וכשתראה את
ההבעה על פניו, את המבט בעיניו, תדע שלא לשוןא עמלת״.
״האם יש אדם כזה בני, שאתה רוצה להעניק לו חלק מליבך?״ שאלתי
והבטתי בפניו הצעירות של מנער החלומות, בעינו התמות.
״כן, אני חושב שכן. יש אדם שזקוק לחלק הזה יותר ממני״.
״אז עכשיו בני, בחורף הבא, תמשיך אתה את שהתחלתי אני, ותעניק
לאנשים שאיבדו את דרכם, שכואבים, שעצובים, ששקועים באפלה, את
האור, את החלום, את מתת התקווה״.
״וזכור בני, חלום הוא רצון עז שמשהו יקרה, ותקווה היא האמונה
שהוא יתגשם״.