צמצם-צמצם בכדורים
הכול בסדר
מחניק בתוך הכסות
עיניים מטיילות בין נקודה לנקודה בלי לראות פרטים
קרלו וחמלו בטוסיק
עייפות של שרב ואין אוויר
מבעירים מדורות ברחוב
כל החצים מטיילים לכל הכיוונים,
כמו שבשבת משוגעת בלשון רוחות של בוקר
דלת המסבאה סגורה, ובקבוק
מנופץ על מנעול הדלת
הילד פוצע עצמו, השיכור פוצע עצמו
מישהו בונה ארמונות עד השמיים.
הילדות חלפה מזמן,
וגם הדשא נרמס
הפרחים קיפלו עלים,
הרי ירושלים שקעו לגני עידנים
עבודות עפר נדחו עד למחר,
הילד מטייל עם מקל וחובט בגדרות
הלילה נוטה ליפול כשהערב מחוויר
נערות רכות חונקות תשוקה וכאב
הירח מתפרץ מבעד לחשכת השמיים,
ומגיר אימה ודם
זרזיפי קוצים, טיפה בקצה האצבע
אי-אפשר לתפוס את האש בעודה בוערת
בין הידיים, בין הרגליים, בין העיניים, בין הרקות
ארגמן תכלת ונחושת ברזל
שינויים במצבי הרוח ונדנדת מחשבות
מעפיל לפסגת ההר ומסתכל סביבו
אולי היא תבוא והוא יחנוק אותה בתשוקתו.
גרמניה שאחרי המלחמה לא הייתה טובה ליהודים ולעולם בכלל
מצאתי אותה בבית-שימוש, ממששת את האיברים הפנימיים שלה ובוכה
כל מנגינת הכאסח מהסטריאו לא עזרה להרגיע אותה מהלב השבור
שלה,
כי היא חשבה שהיא פרח, פרח כחול
"חברה שלי דפקה ת'ראש בהודו, חושבת שהיא פרח כחול"
את לא פרח כחול, את לא!
"אני חושבת שאתה לא בחור נחמד במיוחד,
וכדאי לך להתחפף מ-פה לפני שאני אבכה"
לא, אל תבכי, יקירתי,
לא אוכל לעמוד בים הדמעות
אני? אני תפקידי לנגב לך את הדמעות
זה התפקיד המזוין שלי! ואפילו לא משלמים לי כמו שצריך!
כי הם מזדיינים עם פרחים כחולים וקוראים לצמחים בשמות.
>>>>>>>
מה היא עשתה לך?
למה אתה ככה? |