New Stage - Go To Main Page


הגוף רופס,
מזדקן.
בקושי מצליח להזיז,
נלחם בהגעת המחלות.
תנו לי רגע
"עוד שבוע
עוד חודש
עוד שנה"
האנשים הכי מיוחדים הם אלה המתעקשים להלחם במלחמות אבודות.

עוד רגע מספיק לי.
העכשיו זה הטוב.
אתה הכי מקסים כשאתה גוסס, חבר,
נטשתי אותך לגמרי כי לא יכולתי לראות...
אבל אתה פורח יפה
גם אתה חבר אחר, כמעט מת,
אתם פרחים סגלגלים שנובלים ופתאום מזדקרים.
אנסה עכשיו כפיפות מרפקים.
אחת, שתיים שלש, אוף אני לא יכול לנשום.

"יום אחר יום
לבד  על גבעה
האיש עם מבט טיפשי בעיניים,
עדיין מחזיק מעמד".
הם היו מופלאים?
זה שהצלחתי שלש כפיפות זה מופלא!

הגוף מנסה להיות פחות רופס.
הילד משתדל מאוד להיות נצחי.
והוא צועק במין צווחה
אינפנטילית ומעצבנת  
"הזקנה דפקה בדלתי
היכנסי יקירתי!"



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 7/9/16 9:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רמי בקיש

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה