הוא ניקה את סוליות הנעליים שלו על המרבד הקטן בפתח הדירה,
ומשך את צרור המפתחות מתוך הכיס. -איזה מפתח זה...?- הוא מלמל
כשהוא מונה את המפתחות בין אצבעותיו. אור חדר המדרגות נכבה.
"כוסעמק ערס..." הוא קילל חרש, והדליק שוב את האור בכפתור.
הפעם הוא חיפש את המפתח ביותר מהירות, כדי שהאור לא יכבה לו
פתאום, מצא מפתח וניסה לתקוע אותו בדלת בתנועת ניצחון, אבל זה
לא היה המפתח הנכון. "זין בתחת..." הוא מלמל חרש, ומצא מפתח
דומה מאוד. הוא נעץ אותו, והוא נכנס בקלות והסתובב במנעול.
הדלת נפתחה. הוא פתח פנימה את הדלת במעט, והציץ. הייתה שם
עלטה. "יש פה מישהו...?" הוא שאל חרש. איש לא ענה לו. הוא נכנס
בפרץ של ביטחון, הדליק את אחד האורות, וסגר אחריו את הדלת
במנעול. "הלו... הלו..." הוא טייל בין החדרים, בעודו מדליק את
האורות וקורא למי שאולי פה. -הדירה ריקה כמו הראש של
גרושתי...- הוא הרהר וחשב לעצמו, ואז נכנס לסלון ופשט את
המעיל. הוא הניח את המעיל על משענת אחת הספות, והלך למטבח. פתח
את המקרר, ומצא כמה פחיות מכבי קרות. "זה טוב... זה טוב מאוד."
הוא אמר לעצמו כמו אל ילד, לקח ופתח פחית, ולגם לגימה גדולה.
"אהההה..." הוא התענג בהפגנתיות, וישב על אחת הספות בסלון.
לפניו היו ג'ורנלים, עלונים, שבועונים וירחונים, והוא נטל כמה
מהם, ועלעל בהן זו אחר זו. "זבל מזובל..." הוא מלמל, ואז ראה
שבועון סקס. הוא פתח את עמוד האמצע, ובחורה חטובה ועירומה
נשפכה מטה בנייר צבעוני משובח. הוא שרק בהערכה, "כן, את זאת
הייתי עושה," ואז כמו נזכר במקומו -מי תרצה אחד כמוני,- והשליך
את השבועון בדכדוך על השולחן. "דווקא הייתי מזדיינת אתך בכיף,"
הוא שמע קול נשי צלול ובריא, והביט סביבו בבהלה. לא היה
אף-אחד. -שוב הקולות בראש שלי!- הוא חשב בזעף, ולגם מהבירה.
"ג'וניור, אתה חושב עם הזין?" שאלה אותו אמו בקול צלול ומוכיח,
והוא התכווץ כמו ילד קטן שתפסו אותו גונב. "לא, אימא." הוא אמר
בקול, "התמונה פשוט הייתה שם," "מה אמרתי לך בקשר לבחורות
עירומות?" שאלה אותו אמו בתוכחה בתוך ראשו, והקול היה חזק
ומהדהד, כאילו בקע מעשרות רמקולים בבת-אחת. "בחורות עירומות זה
כולירע!" הוא צעק, והרגיש שאמו התרצתה. הוא חיכה והביט סביבו,
אבל היא לא דיברה. הוא קם, החליט לקחת את המחשב, ולהסתלק.
"אבא?" הוא שמע קול. זה היה ילד. "אבא? זה אתה?" "כן, זה אני."
הוא אמר לקול. "חשבתי שזה אתה, הבאת לי עוגיות?" הוא בדק סביבו
אם הוא הגיע עם משהו, ולא מצא. "לא, לא הבאתי לך עוגיות." "עוד
פעם שכחת," אמר הקול, ונשמע קרוב יותר. ילד חיוור יצא ממסדרון
החשכה והביט בו בעיניים קטנות. הוא הביט בילד, והילד הביט בו.
"עוד פעם שכחת..." מלמל הילד. "לא מצאתי חנות פתוחה בשביל
העוגיות המזוינות!" התרגז ג'וניור, ולא הבין למה הוא מתרגז,
הרי לא הכיר את הילד, ולא הבטיח שום עוגיות. הילד ניגש לטלפון
נייד והקיש מספר. "אימא?" הוא שאל, כנראה שהיא ענתה, "אימא,
אבא עוד פעם שכח." הילד הביט על ג'וניור, והקשיב לטלפון. "הוא
חושב שהוא פורץ," אמר הילד, "הוא רצה לקחת לי את המחשב," הוא
שמע מישהי צוחקת בצד השני.