הם פוגעים בי, אבא!
פה פתוח צמא לאוויר
נמזגים משקאות ממותקים ברעל וסוכר ישר לתוך הדם
פמפם אותה, פמפם!
את לא יודעת מה עשית לי כשנפלתי על הפנים לתוך בריכת השתן
שנזלה בין רגלייך
אני מת
הרבה יריות ואנשים הרוגים, הם לא מתחשבים!
"תמות בשקט," הם אומרים
ערפל סמיך כמו הבל פה של אד אוויר,
צובע את השמשות של המכונית שלנו כשאנחנו נוסעים לגיהינום,
בנסיעה אטית
הם הורגים בנו כמו ברווזים במטווח
"הלוואי והייתי ברווז"
הם מהדקים לנו את לולאות הצוואר
"תמות נפשי עם פלשתים!"
מה אתה צועק?
תדבר אליה, היא תבוא,
תבוז לה, היא תלך,
תדחה אותה, היא תתייאש
אף-אחד לא חייב לך שום-דבר!
ינשופים על העצים, מזמרת חרש, בונה קני נמלים,
אנחנו הולכים להרוג קצת רגעים שלא יחזרו,
רגעים מבוזבזים, רגעים ריקים, רגעים מתים!
הצילו אותי מרגעים מתים!
פצועים מבוזבזים בשדה של חמניות, לשמש סוגדות,
סופקות כפיים, מקוננות,
הלכו ליערות, הלכו לשדות, הלכו להרי החושך השחורים,
הם לא חוזרים!
"שתקי, אישה. זה מחיר המלחמה."
-למה מלחמה, למה?- |