הפעולה במועדון הלילה היתה לקראת עיצומה. זה היה דיסקוטק קטן
בפנת העיר בשם "השקיעה" עם בר משקאות צנוע, והיה מכונה ע"י
בעליו "הדיסקוטק היחיד בעולם שבו מכירים אותך."
השוער ישב משועמם והסתכל בנער שישב במקום מסוים. בחושך אפשר
היה לראות בקושי נערה יושבת כמה מטרים לידו. הדי-ג'יי השמיע
אותם שירים קצביים שקטים לפני שיבוא הרעש.
היא אפילו לא שמה לב אליו," אמר השוער לדי-ג'יי.
חכה. הוא צריך להוציא סיגריה קודם," אמר הדי-ג'יי.
ומתי זה יהיה?" שאל השוער.
עוד מעט," אמר הדי-ג'יי, "לקראת השיר של בוי ג'ורג'."
האורות בלטו בחושך כמו קסם ישן ונשכח, שמועלה שוב רק שם.
המוסיקה היתה משתנה ללא הרף. אור נכנס בקו ישר דרך הדלת, כל
פעם שמישהו פתח אותה.  
תסתכל טוב," אמר הדי-ג'יי, "עוד שתי שניות אני שם שיר שקט של
שינייד אוקונור, ואז הוא ילטף אותה. יראו את זה ברור, כי אני
שם אור מהבהב."
המוזגת גמרה לנגב את הכוסות במטבח בפנים, ופתאם נכנסה ממקום לא
ברור ועברה מהר לצד הרוקדים, כשהיא מוארת קלות ולא מסתכלת
לעברם לאף רגע, רק נועצת מבט בזוית העין, אחר-כך יצאה מהדלת
בצד השני ונעלמה.
השוער והדי-ג'יי השתתקו. אחר-כך אמר הדי-ג'יי: "אני חושב
שבמהלך השיר 'DANCE ME TO THE END OF LOVE הם יגיעו להבנה
גמורה זה של זה."
השוער הרגיש רוח קרה בשיערו.
הערב התמשך עוד הרבה. היה גם רגע שבו שאל השוער: "מתי מגיעה
הנשיקה?", ונוצר מתח קל.
בסוף הלילה ראו את המוזגת סוגרת לאט את הבאר. אנשים יצאו
בהדרגה.
גם הזוג ההוא יצא.  
מה קורה עכשו?" שאל השוער.
הם כבר לא בדיסקוטק," אמר הדי-ג'יי, "אי-אפשר לדעת מה הם
יעשו."