כשהיא כיבתה את הסיגריה שלה בתוך הקפה שלי, למרות שלא גמרתי
אותו, ידעתי שאני צריך לחסל אותה. בעיקר כי לא מחיתי, ולא
אמרתי מילה. והיא עשתה את זה בכזו אגביות, כאילו זה מובן מאליו
שאפשר לרמוס אותי, או את הקפה שלי. זו לא הייתה לגמרי אשמתה,
אני זה שהייתי טיפש, היא זו שהייתה חכמה, כי היא ידעה ורצתה
לשעבד אותי אליה מנטלית - רגשית - גופנית, אפילו שכלית. כי הרי
כל האינטלקטואל שלי הלך לרווחתה. היו לה חיים קשים, והרבה
השפלות מגברים, אבל היא לא "נדרסה", אלא התחזקה, ובזה לגברים,
ובזה לחולשה, והייתה יותר חזקה באופי מ-כל גבר שאני מכיר. זה
משתלט עליך לאט... בהתחלה אתה נותן לה לקבוע את תחומי העניין
שלך, ואז יוצא למלחמות שלה, ואז אתה מוצא עצמך משרת אותה וסוגד
לה במיטה, ממש ביחסי סאדו, אבל לא כמו בסרטים הצבועים, כי
במציאות זה אמתי, מעבר לתשוקה. יש גם אהבה גדולה מצידך, וסגידה
מנטלית וגופנית. היא הופכת ליותר, יותר בכל דבר. ולאט אתה מאבד
את היכולת לדבר בשם עצמך. והשיתוק, והזעם, על המשחק האכזרי הזה
פתאום מתפרץ, מ-דבר פעוט, שהיא עשתה דברים יותר משפילים ממנו,
אתה רצית את הקפה המזוין הזה, ממש רצית אותו, הוא יצא בדיוק
במקום, והיא כיבתה בו סיגריה. אז כמו רובוט, אתה פשוט לא חושב,
רק עושה, לוקח את הסכין על שולחן האוכל ותוקע לה אותו בצוואר.
וזהו, שיישרף העולם. |