מה עושים כשנרדמים ויש קולות שאותך רודפים
כל לילה הם חוזרים ונשמעים ממש חיים
פיצוצים שלא מרפים וכל הזמן הם מעירים
גם בלילות שהם בכלל ימים לעזרה הם מבקשים
רק לחיות ולשחק בלי מחבואים ובלי רובים

אז מה עושים כשהלילות הם בימים
והם עדיין לא מרפים

איך חיים כשמתעוררים עם לחצים שלא עוזבים
ושדים שחבויים בחדרים ללא פינות
פנסים שמעירים כל זיכרון שנשכח
קולות שתמיד נשמעים חוזרים ממש לחיים
מחשבות על אנשים שלא חיים

אז כשהלילות הם ימים ועדיין לא מרפים
יושבים וחולמים על ימים אחרים

בבקרים ללא אור ולילות ללא חושך
רגעים של עבר וכאילו הם עכשיו
חלקים מפוזרים של אנשים שלמים
אנשים שמתפזרים מחלקי העבר
כאילו הוא עכשיו

בלילות שהם ימים לפעמים לא נגמרים
הם ממשכים גם לימים חדשים

יש עוד הרבה פצועים כמוני שלא ממש חיים
חולמים על לילות שלמים בלי קולות שרודפים
בלי פיצוצים שמרעידים ושדים סגורים בחדרי חדרים
בלי צעקות שנשמעות וילדים מתים
בלי הלחצים בחזה וכדורים ששורקים

הלילות שהם ימים הם לפעמים לא נגמרים
הם ממשיכים גם לימים חדשים ישנים

יש עוד שחולמים על ימים יפים
בלי הלילות שחוזרים לימים הנוראים והקשים
לרגעים שמקשים לחיות את החיים
בלי אותם הרגעים שחיים את המתים
ומתים מבפנים