עכשיו אוסף את המילים בשקט
מחשב את צעדיי
אולי עוד אוכל לצעוק אותן
כשאיש לא ישמע, אני לא רוצה להפריע לסביבה
לא יודע מה אני מרגיש
כשאין לי יותר מה לתת
מה שאני נותן כבר לא מספיק
איך אני יכול לצאת מהעצב הזה
יום אחד אאסוף את רגשותיי בשקט
אכבה את האור בחדר
אפתח חלון להביט על הציפורים
אבקש רגע אחד של שלווה לפני שמתרסקים
אני רואה אותה, ולא יודע
אם היא עצובה או אמיתית
לפעמים היא מספרת שטוב לה
אז אני מביט סביב, ולא מוצא את עצמי
איך זה שאין לי יותר מה לתת לה
ומה אם מה שאני נותן כבר לא מספיק
עוצם את העיניים בשקט
ומחשב את צעדיי לפני שנופלים
אורות כחולים מסנוורים
האורות הלבן לא נקיים יותר
לא צריך לדמיין איך זה מרגיש
לא צריך לקחת את עצמי מעבר, הקווים הרי ממילא נמחקים כשחולפים
אני רואה אותה ולא יודע
אם היא עצובה או אמיתית
לפעמים היא מספרת שטוב לה
אני מביט סביב, לא מוצא את עצמי |
