"חתיכת חרא בן-זונה! נתתי לך הכול! הכול! וככה אתה גומל לי?!"
"אבל אני רוצה פיצה. מה אתה מתרגז. כולם בבית-הספר אוכלים
פיצה, גם אני רוצה." "ואם כולם יקפצו מהגג? גם אתה תקפוץ?
חתיכת חרא קטן!" "אם זה גג נמוך, למה לא? אבל למה לי לקפוץ
מהגג כשאפשר לרדת במדרגות?" "אין מדרגות! זה גג בלי מדרגות!"
"אז איך עליתי לשם?" "לא עלית לשם! אתה פה! אתה פה!" "אז מה
אתה עושה על הגג?" "אני לא על הגג! חתיכת צואה ירוקה! אני פה!
אני גם פה!" "אז למה אתה לא שם?" "כי אם הייתי שם, לא הייתי
פה! טיפש! מטומטםםםם!" "אז תלך לשם." "אין לי מה לעשות שם! אני
רוצה להיות פה!" "למה?" "כי יש פה טלוויזיה!" "אז מה?" "אז אני
רוצה לצפות בה!" "קח אותה איתך." "אני לא יכול לקחת אותה איתי!
היא צריכה להיות מחוברת למקור שידור!" "אז תמצא מקור שידור
אחר." "אין מקור שידור אחר! זה רק פה! פה!" "אז תצפה
בטלוויזיה." "זה מה שאני מנסה לעשות! אבל אתה מזיין לי את
השככככל!" "אז אני אזיין אותך בתחת." "אני לא רוצה שתזיין אותי
בתחתתת! אני רוצה לראות טלוויזיה!" "למה?" "כי יש משמר
המפרץ!!!!" "אז מה?" "אז אני רוצה לראות את פאמלה!" "למה?" "כי
היא קוסית!" "גם אני קוסית." "אתה לא קוסיתתתת! אתה גברררר!"
"אז מה?" "אז אתה לא יכול להיות קוסיתתתת! גברים לא יכולים
להיות קוסיתתתת!" "למה לא?" "לא יודע! זה פשוט כככהההה!" "מי
קבע?" "אני קבעתי! ואני תמיד צודק!" "מי אמר?" "אני!" "אולי
אתה טועה?" "אני לא טועההה! אמרתי לך שאני תמיד צודק!" "מי
קבע?" "אני!" "אז אני קובע שאני קוסית." "אתה לא יכול לקבוע
שאתה קוסית! רק אני יכול!" "אז תקבע." "לא רוצה!" "למה?" "כי
אתה לא קוסית!" "אבל אתה יכול לקבוע ש-כן." "זה לא אומר שזה
יהיה נכוןןן!" "אבל אמרת שאתה תמיד צודק." "נכון! אני תמיד
צודק! ואני צודק בזה שאני לא צודק תמיד!" "אז אתה לא תמיד
צודק." "אני כן!" "אבל אמרת שאתה לא צודק תמיד." "אבל צדקתי
בזה!" "מי אמר?" "אני!" "אולי אתה טועה?" "לא! אני תמיד צודק!"
"אבל אמרת שאתה לא צודק תמיד." "וצדקתי בזה!"