היו תקופות בחיים שלי,
כשחייתי לבדי,
שפעם בשבוע
זה היה מנהג קבוע
עם רדת החשכה,
הייתי מכבה את כל האורות
ומדליקה נרות...
הייתי מכינה לפני ארוחה משובחת
בכלים נאים הייתי מסדרת יפה
כל מנה על הצלחת
ואת הארוחה ליוותה כוס יין מרלו
הייתי יושבת ונהנית מכל ביס
לועסת היטב, טועמת...
מתענגת על הטעמים...
אנשים סביבי היו אומרים לי,
שארוחה כזאת זה סתם טירחה מיותרת,
שזו סתם ארוחה מנופחת ורומנטית,
שמתאים לאכול במסעדה,
ובטח שלא בבית...
אני יודעת,
שבערבים האלה,
הייתי נינוחה עם עצמי,
הייתי רגועה ושלווה,
יכולתי ליהנות מהאווירה המיסטית,
וגם מהטעמים השונים ומשילובם
בכל מנה...
באותן ארוחות הייתה בי הנאה שלימה...
ואני מחכה לרגע,
שהבית שלי יהיה מסודר,
ואוכל לחזור למנהג הזה שלי,
ליהנות באופן רוחני
ממה שמציע לי העולם החומרי
באמצעות החושים,
ועל ידי כך גם לאפשר לחושים להתחדד...
כי אין נפלא מהטבע,
כשהוא משתלב בנשמה...