ירח אפל ערפלי משליך חושך על תפארת המדבר
עיניים בולשות קטנות דרך חרכים בנויים בקירות
טלפונים חרישיים, מילים בודדות בחצות הליל,
תלושות, מפוחדות, אומללות, עם סכינים
שירה מתנגנת חרש לא שייך לא מ-פה, אבל היא מנחמת
מכונית בודדת בחנייה ריקה, מוקפת בורות של ייאוש וזעם
ירח בחצות הליל, וזה ירח, וזה שלנו, כשלא נשאר דבר
דממת הישנים והחולמים רועמת, אוזניים כרויות,
משהו מתרחש מתחת לחלונות.

אנשים הם מוזרים בחצות הליל
שדים נופלים עליהם בחצות הליל
משקאות חריפים מחליפים ידיים,
סיגריות וסמים
אנשים מחליפים איתי רשמים בחצות הליל
...מהות הקיום ועליבות החיים וכל זה...
"בוא לא נדבר על זה," אומר לי מישהו,
אבל המוזיקה שהוא מנגן במכשיר מיוסרת
אנשים אומרים "מחר נאסוף את עצמנו"
אבל כל לילה נופלים לאותה המלכודת
החושך מנציח את הבדידות כאילו תמיד הייתה
יש צללים על הקירות.