|
אט אט אני מתקלף כמו נעשה לתולעת אדם
קרומי האנושיות שבי נסדקים ונפערים
ומתוך הגועל יוצאות עוד תולעים
אכפת לי מהכול - עד שלא אכפת לי מכלום
מתחיל להסתיים. מתכלה. עצב עצום.
החשכה לא יכולה לגרש את החשכה - רק האור יוכל לה
שנאה חיצונית לא תגבר על השנאה העצמית- רק האהבה
אט אט אני מתכער גם מבחוץ
אני נרתע שמא עוד כתם יצוץ
שאפתנות מרובה הפכה אנשים נבונים לשוטים
האושר הוא אידאל דמיוני ההיגיון נמצא בפרטים הקטנים.
החשכה לא יכולה לגרש את החשכה- רק האור יוכל לה
שנאה פנימית לא תגבר על השנאה החיצונית- רק האהבה
אני מעדיף ללכת למקום אחר, אולי לשם
ולטעות.
מאשר להיות צודק בדרכו של אחר
לחיות את כל היופי עד שייגמר. |
|
|
כשאתה עושה את
זה עם החברה
שלך, אתה בעצם
עושה את זה עם
השכנה של החבר
של החברה של
הדודה של הסבא
של החבר של
החברה של הכלב
של הפרעוש של
נחמה מהמכולת
שהוא מכר פעם
גבינה 5% למוישה
מהקיוסק של
מימי, שבכל יום
ראשון רואה "של
מי השורה הזאת
בכלל".
אז שים קונדום,
אוקיי? אנחנו לא
צריכים עוד
כמוך... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.