רחל היתה המטפלת של שי ולי התאומים ב2011, מאז שהיו בני חצי
שנה-עת אמם חזרה בכורח הנסיבות לעבודה, ועד מלאת להם שנה וחצי-
עת עברו לפעוטונים. בני וכלתי  חיפשו הרבה זמן מטפלת, ולקחו
אותה אחרי שקיבלו הרבה המלצות. היא היתה אשה דתיה, די צעירה
יחסית-בת 42 אולי למראה. היא היתה קודם מטפלת בשטחים ב-לא
זוכרת איזה עיר אבל עבדה בפעוטון גדול מספר שנים והיה לה הרבה
נסיון עם פעוטים. היא היתה מפעילה את לי, הפעוטה  ה'עצלה'
ששכבה הרבה בלי להתאמץ לזוז, והיתה גורמת לה להגיב, מפעילה
אותה וגם את שי. בלי שאיש היה אומר לה, ולנו שלא היינו מודעים
כל כך לצורך בגרויים לתינוקות האלה ידעה מה לעשות. היא אמרה לי
שכך צריך, שראתה ילדים 'עצלים' כאלה, וכבר טיפלה בכאלה.
(הסידור הזה פתר גם את בעית האחים הגדולים יותר-בני 7 ו-8,
שבאו אחרי הלימודים בכיתה א' ובגן, הביתה, ורחל האכילה אותם
צהריים, ולאחר מכן  נשארו בבית במקום בצהרון. שהיה דורש עוד
השקעה כספית שלא היתה לבני ולאשתו.)
רחל היתה מומחית בעוד נושאים. למשל, היא  נתנה לי עצות וסיפרה
לי על מעשי נסים. אמיתיים, אלא מה.
הייתי מוקסמת.
הנה כמה
טיפול לבריאות עיניים. יום ג' ינואר
מפי רחל: תרופה לבריאות עיניים:
'לקחת כוס או ספל מים של ברז ולשים מעל הכוס צמר גפן. לשים
בחוץ ולהשאיר שהטל ייספג בצמר גפן. בלילה.
את זה לטפטף לעיניים בבוקר. טוב כסגולה לעיניים טובות. תרופה
זו נמסרה לי מאמא. היא סיפרה שבין השאר, דודתי,  שהיתה כבדת
ראייה נהגה כך, לאחר שכמעט התעוורה, זה - וזה החזיר לה את
הראייה., בערך ב-1965 ומאז היא רואה יותר טוב מכולנו.'
הצדיק שהיה בכביש:   'צדיק אחד, קברו אותו במקום שאחר כך רצו
לעשות בו כביש. זה היה צדיק מוכר ומאד מכובד. יהודים ומוסלמים
היו באים להשתטח על הקבר והיה פותר להם את הבעיות. ולכן, רצו
לשם כך להזיז  את הקבר שלו.
כל מי שניסה לנגוע בקבר הצדיק נפגע. לאחד עפה היד, לאחר משהו
אחר. ראו שכך, מה עשו: השאירו שם עיגול, והכביש עובר ומתפצל
לשניים וחוזר ומתחבר אחרי הקבר. הקבר נשאר באמצע. כך היה. ועד
היום הכביש ההוא, במרוקו, קיים, מתפצל ככה וגם הגויים מכבדים
את זה.'
הצדיק והמסמרים: 'צדיק אחד נבלע בזמן רעידת האדמה, (באגאדיר?)
בקרקע. רק הפרסה של הסוס שלו נשארה מעל האדמה. הפרסה נפלטה
מהאדמה. זה היה נס. מאז, כל מי שרוצה עיניים בריאות תוקע מסמר
לכל שן במקום ההוא, שעכשיו נראה כמו שטיח של מסמרים מרוב
המסמרים שתקעו שם מאז.'
רחל נתנה לי מתכון למרק משי תימני:
'מטגנים 2-3 בצלים, פטרוזיליה וכוסברה-חבילה שלמה, ראש של סלרי
קצוץ, 2 כוסות חומוס מושרה (מכוס יוצא 2 כוסות אחרי ההשריה,) ,
עדשים ירוקים וכתומים-כוס וכוס, לבשל טוב להוסיף 2 כוסות קמח
מדוללות במים ולהוסיף חצי לימון סחוט.' מאמינה לה. טעמתי. יוצא
אחלה מרק. כל מילה אמת.

  היום באתי לבית בני בבוקר, ישבתי על כוס קפה עם רחל; לי
נרדמה על הספה בסלון, שי ישב בכיסא הלבן שלו ופקח את עיניו
התכולות והתמהות בדרך המקסימה שלו, ואני, שקמתי מחצי שעה של
נמנום בין 8.20 ל-8.50, כיוון שקמתי באותו יום מוקדם מאד,
לאחר שקודם לכן ליוויתי את שני הגדולים לביה''ס ששוכן לא רחוק
משם במורד הרחוב, ותליתי את הכביסה שכלתי לא הספיקה לגמור
לתלות כשטסה לעבודה.
רחל הציעה לי כוס קפה וישבנו ושתינו שתינו, רחל היתה עדיין
נפעמת, שמחה ומרוצה מהשיחה של אתמול עם הרבנית. פניה קרנו,
והיא אמרה: 'אתמול הייתי בהרצאה על כל מיני שימושים של צמחים
לריפוי וטיפול בכל מיני בעיות. למשל, למעוכבת חתונה-בחורה שלא
התחתנה, שיש לה בעיות להתחתן, הרבנית אמרה: צריך  להמיס  כמה
גרגרים של לובן (-זה  מין צמח ) במים חמים לפני האמבטיה.
גם אני עשיתי את זה לבת שלי. היא כבר היתה גרושה 5 שנים.'
'והיא, כלומר בתך,  הסכימה?' שאלתי את רחל
'כן. אז שמתי לה את זה באמבטיה. זה נמס ויוצא כמו מסטיק. היא
ישבה ככה, וזה עוזר. זה עזר!'
'נו, ובאמת היא התחתנה אחרי זה?' שאלתי.
'כן.'
אחרי כמה זמן?
'לקח עוד שנה,' היא אמרה לי. 'אבל זה עזר!
וככה, כל מיני טיפולים וכל מיני צמחים.
הרבנית היא גם כן מרוקאית, כמוני, ומכירה את הצמחים שגם אנחנו
משתמשים.'
רחל נותנת לבני עצה  לתרופה עבור הפעוטה לי:
רחל אומרת לבני: 'הילדה שלכם נושמת לא טוב. תקשיב:
תמניה אחת אמרה לי 'גם לילדה שלי היתה בעיה כזו. ''ריאה חצי
מבושלת''.
ככה היא אמרה לי, אמרה רחל: אחרי האמבטיה וגם בבוקר, כמה שיותר
פעמים ביום, אבל הכי טוב אחרי האמבטיה, הילדה  עוד חמה, לשים
עליה הרבה שמן זית, על זה פלפל שחור, על החזה, על זה צמר גפן,
ועל זה לשים חזק חיתול, לסגור, כעבור יום הילדה נשמה מצוין.
ככה אני עושה גם לילדים שלכם. שמן זית'.
היום, בסיום שיחה, רחל סגרה את הפלאפון, ואמרה לי: 'הנה, זאת
היתה אחת, זאת שצלצלה, שגם בילדה שלה טיפלתי. היתה רק בת 4
חודשים כשקיבלתי אותה. האמא, היתה סוגרת את הדלת ולומדת רפואת
שיניים. לא שומעת כלום, הילדה בוכה...כבר  4 שנים עברו ועוד
מצלצלת אלי כל הזמן. זה אני עזרתי לה לעבור את הבחינות.
שאלתי אותה: איך עזרת לה?
רחל: 'לפני הבחינות אמרתי לה לקחת תפוח שלם לפני השינה. לאכול,
לא לרחוץ שיניים, את הגרעינים לשים במים לפני השינה ובבוקר
לשתות את המים. ויש עוד סגולה: שמים אבן של הר געש, נו-איך
קוראים לזה? (אני: לבה!) לא, כזאת מתפוררת, שמים בחלב, עם
נענע, ובבוקר לשים מהחלב הזה נקודה על המצח ונקודה בקדקוד. זה
יעזור לה!  והיא עברה את כל הבחינות!
היה עוד בחור, שלא היה יכול...לפני בחינה... לא היה רואה כלום.
ידע  הכל ולמד ספרים שלמים, אבל לא יכול עבור את הבחינה. (אני:
אפשר לטפל בזה?...)עד היום לא עשה את הבחינה!'

כעבור שבוע

היום רחל אמרה לי:
'כשאני אמות, כדי להכנס לגן העדן, עומד שם מלאך ושואל: איך השם
שלך. לכל אחד ואחת יש את הפסוק שלו. כשהוא נולד, אומרים לו
לפני שיוצא מהגן עדן את הפסוק שלו והוא צריך לזכור את זה כל
החיים. לא 'רחל'. השם שלי, אם אני לא זוכרת את הפסוק, משאיר
אותי תלויה, לא פה ולא שם. לא נותן לי להכנס. נשארת ככה,
באוויר.'
לצערי, שכחתי כמה מהתרופות והנסים שעליהם שמעתי, ולא רשמתים
מפיה בזמן. זה היה עבורי עולם קסום, שקורים בו נסים ונפלאות,
וכל מיני שיטות ריפוי, שרק האמונה בהם לבדה כבר גורמת לחולים
להרפא.
רחל היתה חוזרת שמחה וקורנת מהפגישות השבועיות שלה עם הרבנית,
מספרת כמה טובות ומעשירות עבורה הפגישות האלה. אהבתי את האמונה
המלאה שלה, אמונה ברבנית ואמונה שכל מילה שלה היא נכונה
והמלצותיה באמת ירפאו את החולים. כל הנסים הללו באמת קרו.
הלוואי עלי האמונה הזו.
עוד סיפור אחד מפי עובדת בקבוצי, אשה מאמינה אחרת, שבשולחן
ארוחת הצהריים שלנו בקבוץ, העובדות בחדר האוכל-אנחנו-ישבנו
לאכול
וכך היא אמרה:
כשאדם נפטר, נשמתו לא הולכת ישירות לגן העדן. הוא ממשיך
להסתובב עוד שנה שלמה באיזור, מנסה ומחכה לחזור לכאן. זו הסיבה
שלאחר שבוע עושים תפילה לעילוי נשמתו, ואחרי חודש, ואחרי  11
חדשים, ושוב במלאת שנה. מכסים בבית את התמונות והמראות. שלא
יוכל לחזור ולא יכיר ולא ימצא איך לחזור ולהכנס .
רק אחרי 12 חודש, נשמת הנפטר נפרדת, משלימה, ועוזבת את העולם
סופית.
הצטמררתי מהסיפור. הוא היה מרגש. הוא התאים גם מבחינת ההגיון
למה שקורה באמת אצלנו החיים, כשנפטר אדם קרוב. הפרידה לוקחת
זמן רב.
ובא לציון גואל