הירייה פילחה את הדממה בסביבות שלוש בלילה, ומר זיכרוני התעורר
והסתכל בשעון. "ירייה בשלוש בלילה... מה זה, רצח? לא יכלו
לרצוח בשעה נורמלית?" הוא קם ולבש את חליפתו הטובה, נטל מקל
הליכה עם גולה בקצה בדמות ראש פודל, ויצא את הבית לכיוון הדירה
ממנה נשמעה הירייה. "אדון זיכרוני," אמרה תירצה השכנה ממול,
"אני מקווה שזה לא משהו נורא," היא עמדה בפתח דירתה עם דלת חצי
פתוחה, לבושה כותונת לילה, ומר זיכרוני חשב שהשדיים שלה נראים
טעימים מאוד. "אני חושב שזה סתם רצח בתוך המשפחה. לכי לישון,
תירצה, עד מחר יתבררו כל הפרטים." היא הנהנה וסגרה את הדלת.
הוא פנה לדלת הדירה ממנה נשמעה הירייה, ודפק על הדלת. "מי
שם?!" ענה קול של גבר כעוס. "אדון פלד, זה אני, מר זיכרוני,
באתי לסקר את זירת הרצח." "לא היה פה שום רצח," ענה קולו של מר
פלד, "בטח התבלבלת בדירה, בסך-הכול פוצצתי לאשתי את הראש כי
היא לא הפסיקה לנדנד." מר זיכרוני חייך בשביעות רצון, "אם כך,
הרצח כן התרחש בדירה הזו. פתח לי את הדלת, מר פלד, ונלבן את
העניינים." "אין עניינים," ענה מר פלד מעבר לדלת, "אמרתי לך
שלא היה פה שום רצח, בסך הכול נטרלתי כלבה חולה שנדנדה יותר
מדי," "שמע, מר פלד, אם לא תפתח לי את הדלת, אצטרך לדבר עם
המשטרה, וזה יהיה לא נעים לשנינו," אמר מר זיכרוני בסבלנות.
הייתה שתיקה קלה, ואז מנעול הדלת נפתח, ומר זיכרוני הדף אותה
ונכנס פנימה. הדבר הראשון שהכה בו זו הצחנה. "אולוהים..." נחרד
מר זיכרוני, והבחין במר פלד, "סלח נא לי, אדון פלד, אבל הדירה
שלך מסריחה ברמות!" "אני מצטער על זה," אמר מר פלד בהתנצלות,
"זה עסק די מלוכלך לנטרל כלבה חולה, אתה בטח מבין שהיו סיבות
במשך חודשים לפני שהבנתי שיש לעשות מעשה." "כמובן... כמובן..."
מלמל מר זיכרוני וסקר את הבית. הוא היה מלא בקיא, שתן וצואה.
וניכרו עקבות של שתייה חריפה וסמים קשים. הוא הביט במר פלד
שעמד סתור שיער עם פנים קודחות, ולגם בירה מבקבוק קטן כשהוא
מסתכל סביבו בתחושת רדיפה. "אין לך מה לחשוש, אדון פלד. אצלנו
בשכונה הכול נשאר בשכונה, אתה יודע את זה. אחרת מזמן השכנים
היו מזעיקים משטרה, מתקהלים סביב דירתך במדרגות, ואף מבצעים בך
לינץ' אם ידם הייתה נוחה לכך." "אני יודע, אדון זיכרוני," אמר
פלד בשקט, "והאמן לי שלא רציתי להרוג אותה, אבל החיים איתה היו
בלתי נסבלים, ולא הייתה לי שום אפשרות לעזוב. היא הייתה כלבה
חולה, אדון זיכרוני. הייתי חייב לשים לה סוף." "אתה מתכוון
לאשתך..." "כמובן," אמר מר פלד בקול יציב, "כלומר, היא הייתה
אשתי, לפני שהפכה לכלבה, וכלבה חולה מאוד." "אם כך, בוא ניקח
את הכלבה החולה, שעכשיו אינה בין החיים, וניפטר ממנה." אמר מר
זיכרוני. "היכן היא?" "באמבטיה." אמר פלד. "מצוין!" אמר מר
זיכרוני, ופנה למסדרון. "הדלת הזאת...?" "לא, זו שאחריה."
"נפלא!" הוא נכנס לחדר האמבטיה ומצא את אשתו של פלד באמבטיה
כמו שהוא אמר לו, אבל המצב שלה היה רחוק מלהיות משביע רצון.
אמנם היא נרצחה מכדור בראש, אך גופה בותר לאחר מכן. "אני חושש
שנצטרך כמה שקיות..." אמר מר זיכרוני בזהירות. "יש לי... יש
לי... כמה שקיות זבל." אמר מר פלד, ניגש למגירות המטבח והגיש
לו את השקיות. "נפלא!" אמר מר זיכרוני. הוא מילא את השקיות במי
שהייתה סימה, אשתו היפה של פלד, שאהבה לצחוק והייתה נוהגת
לעקוץ ילדים בהערות ציניות וסקסיסטיות. כמו כן היא אהבה שוקולד
לבן, וגלידת שמנת, והעריצה את ג'סטין ביבר. "זהו, תעזור לי
לזרוק אותה לפח, ואחר-כך תנקה את הדירה, ובעיקר את האמבטיה."
אמר מר זיכרוני.